רש"י על קהלת· רש״י
פרק ו · פסוק ט
טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ־נָפֶשׁ. טוֹב הָיָה וְהֻכְשַׁר לָזֶה לִרְאוֹת עָשְׁרוֹ לְמַרְאֵה עֵינָיו מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה הַהוֹלֵךְ בְּנָפֶשׁ.
דָּבָר אַחֵר: טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ־נָפֶשׁ. טוֹב הָיָה לָזֶה וְהֻכְשַׁר לָלֶכֶת אַחַר עֵינָיו לִגְזֹל וְלַעֲשֹׁק מֵהִלּוּךְ נַפְשׁוֹ, שֶׁלֹּא נָתַן לֵב הֵיכָן נַפְשׁוֹ תֵלֵךְ כְּשֶׁיָּמוּת:
גַּם־זֶה הֶבֶל. הוּא הַנִיתָּן לָרְשָׁעִים: