רש"י על צפניה· רש״י
פרק א · פסוק יא
יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ. ״נַחֲלָא דְקִדְרוֹן״, שֶׁעֲמֻקָּה כְּמַכְתֶּשֶׁת זֶה, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: מִשַּׁעַר הַדָּגִים – זוֹ עַכּוֹ הַנְּתוּנָה בְּחֵיקוֹ שֶׁל הַיָּם, שֶׁשָּׁם נְצוֹדִים דָּגִים הַרְבֵּה.
מִן הַמִּשְׁנֶה. לוֹד, שֶׁהִיא מִשְׁנֶה לִירוּשָׁלַיִם.
מֵהַגְּבָעוֹת. זוֹ צִפּוֹרִי, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים כְּצִפּוֹר.
יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ. זוֹ טְבֶרְיָא, שֶׁעֲמוּקָה מִכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
כִּי נִדְמָה כָּל עַם כְּנַעַן. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲרֵי אֲתַר כָּל עַמָּא דְּדָמֵי עוֹבָדֵיהוֹן לְעוֹבְדֵי עַמָּא דְאַרְעָא דִכְנָעַן״.
כָּל נְטִילֵי כֶסֶף. ״כָּל עֲתִּירֵי נִכְסַיָּא״ טְעוּנֵי מַשָּׂא כֶּסֶף וְזָהָב, כְּמוֹ (משלי כז:ג) ״כֹּבֶד הָאֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל״, לְשׁוֹן ׳מַשָּׂא׳.