רש"י על עמוס· רש״י
פרק ח · פסוק ה
מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ. זוֹ הִיא הַשְּׁאִיפָה, מְצַפִּים עֵת תְּיַקֵּר הַתְּבוּאָה וְיִמְכְּרוּ לַעֲנִיִּים בְּרִבִּית וְיִטְּלוּ שְׂדוֹתֵיהֶם. יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: מָתַי תִּתְעַבַּר הַשָּׁנָה וְיָבֹא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר, וּלְשׁוֹן הַעֲבָרָה הוּא, כְּמוֹ ״הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד״ (ירמיהו מו:יז), וּלְפִי שֶׁדּוֹחִין אֶת הַקְרָבַת הָעוֹמֶר וְהַשָּׁנָה נִמְשֶׁכֶת וְהַיָּשָׁן מִתְיַקֵּר:
וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר. מָתַי תָּבוֹא הַשְּׁמִטָּה וּּתְיַקֵּר הַתְּבוּאָה וְנִפְתַּח אוֹצְרוֹת בָּר שֶׁלָּנוּ:
לְהַקְטִין אֵיפָה. לִמְכּוֹר בְּמִדָּה קְטַנָּה וְאֶת כַּסְפֵּינוּ נְקַבֵּל בְּשֶׁקֶל גָּדוֹל: