רש"י על עמוס· רש״י
פרק ד · פסוק יג
מַה שֵּׂחוֹ. כָּל מַעֲשָׂיו פּוֹרְטִין לְפָנָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ:
עֹשֵׂה שַׁחַר. לַצַּדִּיקִים כְּאוֹר נוֹגַהּ:
עֵיפָה. הוֹפֵךְ נוֹגְהָן שֶׁל רְשָׁעִים לְחֹשֶׁךְ אֲפֵלָה, כְּמוֹ ״וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה״ (ישעיהו ח:כב), וְכֵן ״אֶרֶץ עֵיפָתָה תְּעוּפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה״ (איוב י:כב), ״חָשְׁכְּךָ כַּבֹּקֶר יְהִי מֵאִיר״ (איוב יא:יז):
וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. מַשְׁפִּיל גְּבוֹהִים וְגַסֵּי הָרוּחַ: