רש"י על עמוס· רש״י
פרק ד · פסוק ז
בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר. עַד הַקָּצִיר, כְּלוֹמַר ג׳ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הַקָּצִיר:
חֶלְקָה. בִּקְעַת שָׂדֶה קַמְפַּנְיָ״א בְּלַעַ״ז:
תַּמְטִיר. תְּהֵא מְקוֹם מָטָר (תענית כ:), אָמַר מַר: שְׁתֵּיהֶן לִקְלָלָה, זוֹ תֵּרָקֵב וְזוֹ תִּיבַשׁ:
וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ. לֹא תִרְאֶה נִמְטֶרֶת אֶת עַצְמָהּ: