רש"י על עמוס· רש״י
פרק ג · פסוק יב
כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה. דָּבָר מוּעָט:
בְּדַל אֹזֶן. חַסְחוּס דְּאוּדָן:
כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מְתֵי מְעַט:
בִּפְאַת מִטָּה וּבְדַמֶּשֶׂק עָרֶשׂ. תַּרְגּוּם יוֹנָתָן: בִּתְקוֹף שֻׁלְטָן וְעַל דַּמֶּשֶׂק רְחִיצָן. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁפִּתְרוֹן הַתַּרְגּוּם: לְפִי שֶׁבִּימֵי יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא כְּתִיב ״כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם״ (מלכים ב יג:ז), וְיָרָבְעָם בֶּן בְּנוֹ הוֹשִׁיעָם בְּמִקְצָת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא דִבֶּר ה׳ לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם וְגוֹ׳״ (מלכים ב יד:כז), ״הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל״, וְזֶהוּ ״בִּפְאַת מִטָּה״ פִּנַּת הַבַּיִת הִיא חָזְקוֹ שֶׁל בַּיִת, לָכֵן תִּרְגֵּם ״בִּתְקוֹף שֻׁלְטָן״ שֶׁל יָרָבְעָם, וְעָמוֹס נִתְנַבֵּא בִּימֵי יָרָבְעָם, וְעוֹד נִבָּא שֶׁסּוֹפָן לְהִסָּמֵךְ עַל מַלְכֵי אֲרָם, וְכֵן עָשׂוּ בִּימֵי פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שֶׁנִּתְחַבֵּר עִם רְצִין, וְזֶהוּ ״וּבְדַמֶּשֶׂק עָרֶשׂ״ עִקַּר מְנוּחָתָם וּמִבְטָחָם תְּהִי עַל דַּמֶּשֶׂק. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם: רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּסְמְכוּ עַל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל יְהוּדָה וּפָלְטוּ עִמָּהֶם:
בִּפְאַת מִטָּה. מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם אֶלָּא אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה שֶׁבָּהֶם, וּשְׁאָר עֶרֶשׂ הֵיכָן הוּא? בְּדַמֶּשֶׂק, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק״ (לקמן ה:כז). וְשָׁמַעְתִּי מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מְנַחֵם זַצַ״ל שֶׁהָיָה מְפָרֵשׁ: זוֹ אַחַת מִשְּׁמוֹנָה, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר ״פְּאַת״ אֶלָּא ״בִּפְאַת מִטָּה״ בְּמִקְצָתָהּ בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁל פֵּאָה וְהִיא שְׁמִינִית שֶׁל מִטָּה, שֶׁהֲרֵי אַרְבַּע פֵּאוֹת יֵשׁ וּשְׁתֵּי רוּחוֹת לַפֵּאָה. דָּבָר אַחֵר: מָצָאתִי בְּדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר זַצַ״ל, בִּפְאַת מִטָּה בַּעֲוֹן אֲחַזְיָה בֶן אַחְאָב שֶׁשָּׁלַח לִדְרשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן ״הַאֶחְיֶה מֵחָלִי זֶה״ (מלכים ב א:ב). וּבְדַמֶּשֶׂק עָרֶשׂ, בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם שֶׁשָּׁלַח לִדְרשׁ בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (מלכים ב ח):