רש"י על עמוס· רש״י
פרק ב · פסוק ז
הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ. עַל עֲפַר אֶרֶץ שֶׁהֵם הוֹלְכִים עֲלֵיהֶם כָּל שְׁאָפָם וְכָל מַחֲשַׁבְתָּם בְּרֹאשׁ דַּלִּים הוּא אֵיךְ יִגְזְלוּ אוֹתָם וְיִטְּלוּ אֶת שֶׁלָּהֶם, שְׁאִיפָה גּוֹלוּשִׁי״ר בְּלַעַ״ז:
וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְגוֹ׳. הַחֲלָשִׁים נוֹטִים מִדַּרְכָּם וְהוֹלְכִין דֶּרֶךְ עֲקַלְתוֹן מִפְּנֵי יִרְאָתָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״יַטּוּ אֶבְיוֹנִים מִדָּרֶךְ״ (איוב כד:ד):
אֶל הַנַּעֲרָה. הַמְאוֹרָסָה: