רש"י על עזרא· רש״י
פרק ו · פסוק ו
כְּעַן תַּתְּנַי וְגוֹ׳. זוֹ הִיא תְּשׁוּבָה אֲשֶׁר הֵשִׁיב דָּרְיָוֶשׁ אֶל תַּתְּנַי וּשְׁתַר בּוֹזְנַי:
דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה. לְצַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עֵבֶר הַנָּהָר לְאוֹתָן שֶׁבְּבָבֶל:
רַחִיקִין הֲווֹ מִן תַּמָּה. רְחוֹקִים תִּהְיוּ מִשָּׁם, מִבִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא תַּרְפּוּ יְדֵי עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה: