רש"י על עזרא· רש״י
פרק ה · פסוק ג
בֵּהּ זִמְנָא אֲתָה עֲלֵיהוֹן. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן בָּאוּ עֲלֵיהֶם הַלָּלוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִין לְקַנְתֵּר וּלְהַלְשִׁין עֲלֵיהֶם עַל עֵסֶק הַבִּנְיָן:
פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה. שִׁלְטוֹן שֶׁל עֵבֶר הַנָּהָר:
וּכְנָוָתְהוֹן. וְסִיעָתְהוֹן:
וְכֵן אָמְרִין לְהוֹם. וְכֵן הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם:
מַן שָׂם. מִי צִוָּה לָכֶם דְּבַר הַבַּיִת לִבְנוֹת?
וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה. הַכְּתָלִים הָאֵלֶּה לְיַסֵּד, כְּמוֹ ״וְאֻשַּׁיָּא יְחִיטוּ״ (עזרא ד:יב), וּבִנְיַן חוֹמוֹת לְבֵנִים. כָּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם: