רש"י על עזרא· רש״י
פרק ד · פסוק יט
שִׂים טְעֵם. וּמֵאִתִּי הָיְתָה שִׂימַת דְּבַר צִוּוּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי:
וּבַקַּרוּ וְהַשְׁכַּחוּ. וּבָדְקוּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת הַמְּלָכִים וּמָצְאוּ כָתוּב אֲשֶׁר הָעִיר הַזֹּאת מִימוֹת הָעוֹלָם הָיְתָה מִתְנַשֵּׂאת וּמִתְרוֹמֶמֶת עַל כָּל מַלְכֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
וּמְרַד. וְסַרְבָנוּת הָיוּ עוֹשִׂים בָּהּ לִמְרוֹד בְּמַלְכֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת: