רש"י על עזרא· רש״י
פרק ד · פסוק יד
כְּעַן כָּל קֳבֵל דִּי מְלַח הֵיכְלָא מְלַחְנָא. עַתָּה כָּל כְּנֶגֶד דָּבָר זֶה אֲשֶׁר חֻרְבַּן הַהֵיכָל אָנוּ רוֹצִים לְהַחֲרִיב, דִּי מְלַח לְשׁוֹן חוּרְבָּן וְשִׁמָּמוֹן כְּמוֹ ״אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב״ (ירמיה יז:ו):
מְלַחְנָא. אָנוּ רוֹצִים לִסְתּוֹר וּלְהַחֲרִיב:
וְעַרְוַת מַלְכָּא. וּבִזְיוֹן הַמֶּלֶךְ:
לָא אֲרִיךְ. אֵינוֹ הָגוּן לָנוּ לִרְאוֹת, אֲרִיךְ הָגוּן כְּמוֹ ״אֲרִיךְ אוֹ לָא אֲרִיךְ״ בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה:
עַל דְּנָה. עַל זֹאת שָׁלַחְנוּ וְהוֹדַעְנוּ לַמֶּלֶךְ׃