רש"י על עזרא· רש״י
פרק ג · פסוק ז
לַצִּידוֹנִים וְלַצּוֹרִים. בְּנֵי צוֹר וְצִידוֹן שֶׁהָיוּ אוּמָּנִים לִבְנוֹת הַבַּיִת (מלכים א ה:טו-לב):
אֶל יָם יָפוֹא. דֶּרֶךְ הַיָּם הָיוּ מְבִיאִים אוֹתָם:
כְּרִשְׁיוֹן. כַּאֲשֶׁר הָיָה רְשׁוּת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת הַבַּיִת, כְּרִשְׁיוֹן לְשׁוֹן רְשׁוּת מִגִּזְרַת רָשָׁה שֶׁהֲרֵי מִן אָבָה יֹאמַר אֶבְיוֹן (דברים טו:ד) וּמִן צָבָה יֹאמַר צִבְיוֹן וּמִן חָזָה חִזָּיוֹן (ישעיהו כב:א) וּמִן רָעָה רַעְיוֹן (קהלת א:יז) מִן חָבָה חֶבְיוֹן (חבקוק ג:ד) וּמִן רָשָׁה יֹאמַר רְשׁוּת כְּמוֹ מִן עָנָה עֱנוּת (תהלים כב:כה) וּמִן שָׁבָה שְׁבוּת (יחזקאל כט:יד) וּמִן רָאָה רְאוּת (קהלת ה:י) וּמִן זָנָה זְנוּת (הושע ד:יא) נִמְצְאוּ רְשׁוּת וְרִשְׁיוֹן בָּאִין וְיוֹצְאִין מִגִּזְרָה אַחַת לְפִי שַׁעַר הַדִּקְדּוּק וְלָשׁוֹן אֶחָד הֵם, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ (תהלים כא:ג) וְלֹא דִקְדֵּק בְּגִזְרָתוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן שְׁנֵי פָנִים הַלָּלוּ קְרוֹבִים זֶה לָזֶה בְּמַשְׁמָעוּתָם: