רש"י על עזרא· רש״י
פרק ב · פסוק סג
הַתִּרְשָׁתָא. הוּא נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה (נחמיה ח:ט), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁנִּקְרָא שְׁמוֹ הַתִּרְשָׁתָא שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים לִשְׁתּוֹת יֵין נֶסֶךְ שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עַל אֲשֶׁר הָיָה מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ (ירושלמי קידושין ד,א):
מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת כִּשְׁאָר כֹּהֲנִים:
עַד עֲמֹד כֹּהֵן וְגוֹ׳. כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ לֹא יַעֲלֶה דָּבָר זֶה, וְאֵינִי יָכוֹל לִפְתּוֹר עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וְתוּמִּים בְּבַיִת שֵׁנִי, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן שֶׁל יוֹמָא (יומא כא:) שֶׁהָיָה בַּיִת שֵׁנִי חָסֵר מֵאוּרִים וְתוּמִּים: