רש"י על עובדיה· רש״י
פרק א · פסוק כ
וְגָלוּת הַחֵל הַזֶּה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: עַמָּא הָדֵין. הַחֵל לְשׁוֹן חַיִל, כְּמוֹ ״וַיָּבֹא יְרוּשָׁלַיִם בְּחֵיל כָּבֵד״ (ישעיהו לו:ב) דְּרַבְשָׁקֵה, אֶלָּא שֶׁזֶּה חָסֵר יוֹ״ד. וְיֵשׁ עוֹד לְפָרֵשׁ הַחֵל הַזֶּה - גָּלוּת הַגַּיְא הַזֶּה:
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת. גָּלוּת אֲשֶׁר הוּא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לְאֶרֶץ כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת:
וְגָלוּת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד. שֶׁהֵם מִבְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר גָּלוּ לִסְפָרַד, הֵם יִירְשׁוּ אֶת עָרֵי הַנֶּגֶב שֶׁבִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאוֹמְרִים הַפּוֹתְרִים: צָרְפַת הוּא הַמַּלְכוּת שֶׁקּוֹרִין פרנצ״א בְּלַעַ״ז. סְפָרַד תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: אספמיא: