רש"י על עובדיה· רש״י
פרק א · פסוק א
חֲזוֹן עֹבַדְיָה. מַאי שְׁנָא עֹבַדְיָה לֶאֱדוֹם וְלֹא נִיבָּא נְבוּאָה אַחֶרֶת? אָמְרוּ חֲכָמִים: עֹבַדְיָה גֵּר אֲדוֹמִי הָיָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֵהֶם וּבָהֶם אָבִיא עֲלֵיהֶם. יָבֹא עֹבַדְיָה שֶׁדָּר בֵּין שְׁנֵי רְשָׁעִים, אַחְאָב וְאִיזֶבֶל, וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְיִפְרַע מֵעֵשָׂו הָרָשָׁע שֶׁדָּר בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים, יִצְחָק וְרִבְקָה, וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם: