רש"י על נחמיה· רש״י
פרק יב · פסוק לא
מֵעַל לַחוֹמָה. שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָעִיר, וְהָלְכוּ הַשָּׂרִים וּבֵית דִּין וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עִם שְׁתֵּי תוֹדוֹת סָבִיב לָעִיר. הַכֹּל כַּמְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (שבועות טו,א), כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אֶת הָעִיר:
שְׁתֵּי תוֹדוֹת. שְׁתֵּי לַחְמֵי תוֹדָה, כָּל לֶחֶם וָלֶחֶם קָרוּי תּוֹדָה:
וְתַהֲלוּכוֹת לַיָּמִין. וְכַאֲשֶׁר יָצְאוּ מִן הָעִיר כְּדֵי לְסוֹבְבָהּ, הָלְכוּ לְצַד יְמִינָהּ: