רש"י על נחמיה· רש״י
פרק יב
פסוק א
וְיֵשׁוּעַ. הוּא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל:
פסוק ז
בִּימֵי יֵשׁוּעַ. שֶׁהָיוּ רָאשִׁים בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל:
פסוק ח
הֻיְּדוֹת. מִן כְּלֵי שִׁיר, לוֹמַר שִׁירָה:
פסוק ט
לְמִשְׁמָרוֹת. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ (דברי הימים א כד:א ואילך) שֶׁהַלְוִיִּם הָיוּ חֲלוּקִים לְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת:
פסוק י
וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים וְגוֹ׳. כָּל אֵלּוּ שֶׁבְּמִקְרָא זֶה הָיוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים:
פסוק יב
וּבִימֵי יוֹיָקִים. שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל הָיוּ כֹהֲנִים הַלָּלוּ, הֵם הָיוּ רָאשִׁים, רָאשֵׁי בֵּית אָב לְמִשְׁמְרוֹתָם:
לִשְׂרָיָה מְרָיָה. לְמִשְׁמֶרֶת שֶׁל שְׂרָיָה הָיָה מְרָיָה רֹאשׁ בֵּית אָב, וּלְמִשְׁמֶרֶת שֶׁל יִרְמְיָה הָיָה חֲנַנְיָה רֹאשׁ בֵּית אָב, וְכֵן כֻּלָּם. וְאֶת אֲשֶׁר לֹא פֵּרַשׁ כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת, לֹא דִקְדֵּק הַמִּקְרָא בְּכָךְ לִמְנוֹתָם כֻּלָּם:
פסוק כב
הַלְוִיִּם בִּימֵי אֶלְיָשִׁיב. הַלְוִיִּם הַלָּלוּ הָיוּ רָאשֵׁי בֵית אָבוֹת בְּמִשְׁמְרוֹת הַלְוִיִּם בִּימֵי אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְהַכֹּהֲנִים הַמְּנוּיִין לְמַעְלָה בְּסָמוּךְ (פסוקים א-כא) הֵם הָיוּ רָאשֵׁי בֵית אָבוֹת בְּמִשְׁמְרוֹתָם גַּם בִּימֵי אֶלְיָשִׁיב:
עַל מַלְכוּת. בִּימֵי מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הָיָה דָּבָר זֶה:
פסוק כג
וְעַד יְמֵי יוֹחָנָן. כָּל אוֹתָן שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי אָבוֹת הַלְוִיִּם עַד יְמֵי יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל מְנוּיִין שָׁם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים:
פסוק כד
מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר. שֶׁהָיוּ חֲלוּקִים בְּמִשְׁמְרוֹתָם לוֹמַר שִׁירָה:
פסוק כה
שׁוֹעֲרִים מִשְׁמָר. שׁוֹעֲרִים הָיוּ בְמִשְׁמָר שֶׁלָּהֶם, לִשְׁמֹר שַׁעֲרֵי הַבַּיִת:
בָּאֲסוּפֵּי. כְּמוֹ בְּסִפֵּי הַשְּׁעָרִים (דברי הימים א ט:כב):
פסוק כו
אֵלֶּה בִּימֵי יוֹיָקִים. אֵלֶּה הָיוּ שׁוֹעֲרִים בִּימֵי יוֹיָקִים:
פסוק כז
וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם. בְּתַשְׁלוּם חוֹמַת הָעִיר, לְקַדֵּשׁ אֶת הָעִיר:
וּבְתוֹדוֹת. וּבְהוֹדָאוֹת:
פסוק כח
וּמִן הַכִּכָּר. אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם בָּאוּ הַמְשׁוֹרְרִים:
פסוק ל
וַיִּטַּהֲרוּ. תְּחִלָּה טִהֲרוּ אֶת עַצְמָן, וְאַחַר כָּךְ טִהֲרוּ אֶת אֲחֵרִים:
וְאֶת הַשְּׁעָרִים וְאֶת הַחוֹמָה. שֶׁלֹּא תִהְיֶה טֻמְאָה שָׁם בָּעִיר:
פסוק לא
מֵעַל לַחוֹמָה. שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָעִיר, וְהָלְכוּ הַשָּׂרִים וּבֵית דִּין וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עִם שְׁתֵּי תוֹדוֹת סָבִיב לָעִיר. הַכֹּל כַּמְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (שבועות טו,א), כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אֶת הָעִיר:
שְׁתֵּי תוֹדוֹת. שְׁתֵּי לַחְמֵי תוֹדָה, כָּל לֶחֶם וָלֶחֶם קָרוּי תּוֹדָה:
וְתַהֲלוּכוֹת לַיָּמִין. וְכַאֲשֶׁר יָצְאוּ מִן הָעִיר כְּדֵי לְסוֹבְבָהּ, הָלְכוּ לְצַד יְמִינָהּ:
פסוק לד
יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. שְׁנֵי שָׂרִים הָיוּ:
פסוק לו
וְאֶחָיו. חֲבֵירָיו שֶׁל זְכַרְיָה הַכֹּהֵן (נחמיה יב:לה):
פסוק לז
וְעַל שַׁעַר הָעַיִן. לִפְנֵי שַׁעַר הָעַיִן הָלְכוּ סְבִיבוֹת הָעִיר:
וְנֶגְדָּם עָלוּ. וּלְפָנֵיהֶם עָלוּ מִשַּׁעַר הָעַיִן לְמַעֲלוֹת שֶׁל עִיר דָּוִד וְאוֹתָן מַעֲלוֹת הָיוּ לַחוֹמָה:
פסוק לח
וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת לְמוֹל. תּוֹדָה אַחֶרֶת שֶׁהָיְתָה שֵׁנִית לַחֲבֶרְתָּהּ הָיְתָה הוֹלֶכֶת נֶגֶד חֲבֶרְתָּהּ בְּשָׁוֶה, וְלֹא זוֹ אַחַר זוֹ:
וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ. וַאֲנִי הָיִיתִי הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ שֶׁל תּוֹדָה:
פסוק לט
וְעָמְדוּ. שָׁם הָיוּ עוֹמְדִים, שֶׁלֹּא לֵילֵךְ יוֹתֵר:
פסוק מ
שְׁתֵּי הַתּוֹדוֹת. שֶׁנָּשְׂאוּ אוֹתָם לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
פסוק מא
בַּחֲצוֹצְרוֹת. הָיוּ תּוֹקְעִין מִתּוֹךְ שִׂמְחָתָן:
פסוק מד
וַיִּפָּקְדוּ. לְשׁוֹן פְּקִידוּת:
הַנְּשָׁכוֹת. כְּמוֹ הַלְּשָׁכוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:
לִכְנוֹס בָּהֶם. וּבְאוֹתָן הַלְּשָׁכוֹת הָיוּ נוֹתְנִים כָּל מַתְּנוֹתֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, וּמִשָּׁם הָיוּ חוֹלְקִין בֵּינֵיהֶם:
מְנָאוֹת. כְּמוֹ מָנוֹת (נחמיה ח:י):
לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם. כֹּהֲנִים הָיוּ נוֹטְלִים הָרָאוּי לָהֶם וְהַלְוִיִּם הָרָאוּי לָהֶם:
הָעוֹמְדִים. וּמְשַׁמְּשִׁים שָׁם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּתוֹדוֹת וְהוֹדָאוֹת:
פסוק מז
מְנָיוֹת. כְּמוֹ מָנוֹת (נחמיה ח:י):
וּמַקְדִּישִׁים לַלְוִיִּם. הָיוּ נוֹתְנִים בְּמַעֲשֵׂר לַלְוִיִּם, וְהֵם הָיוּ נוֹטְלִים מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר וְנוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים: