רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ז · פסוק ז
הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל. אֲשֶׁר בָּאוּ מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה עִם זְרֻבָּבֶל:
יֵשׁוּעַ. הוּא יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל (חגי א:א). חֶשְׁבּוֹנוֹת הַלָּלוּ פְּעָמִים הֵם מְכֻוָּנִים עִם חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מַעְלָה, פְּעָמִים יֵשׁ שֶׁאֵינָם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה; וְלֹא דִקְדֵּק הַמִּקְרָא בַּחֶשְׁבּוֹנוֹת כָּל כָּךְ, אֲבָל הַכְּלָל שָׁוֶה (עַיֵּן בְּעֶזְרָא סִימָן ב פ״ב וְצָרִיךְ עִיּוּן יסוד ושרש העבודה) לְכָאן וּלְכָאן, שֶׁנֶּאֱמַר ״כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד וְגוֹ׳״ (נחמיה ז:סו). וְעַל זֶה הַכְּלָל סָמַךְ כּוֹתֵב הַסֵּפֶר, וְלֹא דִקְדֵּק בְּחֶשְׁבּוֹן הַפְּרָטִיּוֹת כָּל כָּךְ, וְהַכֹּל מְפֹרָשׁ לְמַעְלָה: