רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ז
פסוק א
וַיִּפָּקְדוּ. עַתָּה נַעֲשׂוּ הַלְוִיִּם פְּקוּדִים עַל פְּקִידוּתָן, לִהְיוֹתָן שׁוֹעֲרִים וּמְשׁוֹרְרִים מִן הַלְוִיִּם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
פסוק ב
עַל יְרוּשָׁלִָם. לִשְׁמֹר שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם:
מֵרַבִּים. מִיָּמִים רַבִּים:
פסוק ג
עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ. עַד חֲצִי הַיּוֹם, שֶׁהָיָה הַיּוֹם גָּדוֹל:
וְעַד הֵם עוֹמְדִים. וּבְעוֹד שֶׁהַשְּׁעָרִים פְּתוּחִים יִהְיוּ עוֹמְדִים, שֶׁלֹּא יָזוּזוּ עַד יָגִיפוּ וְיִסְגְּרוּ הַדְּלָתוֹת, וְהָרוֹצֶה לָצֵאת יֵצֵא מִן הָעִיר וְהָרוֹצֶה לִיכָּנֵס יָבֹא וְיִכָּנֵס. כָּל כָּךְ הָיוּ עוֹשִׂים מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים:
וֶאֱחֹזוּ. יֹאחֲזוּ הַדְּלָתוֹת לְסָגְרָם:
מִשְׁמְרוֹת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם. מִיּוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הֶעֱמִידוּ מִשְׁמָרוֹת, גִּיטְ״שׁ בְּלַעַ״ז:
פסוק ד
רַחֲבַת יָדַיִם. רְחַבַת מָקוֹם וּגְדוֹלָה:
פסוק ה
לְהִתְיַחֵשׂ. לַחֲקוֹר יִחוּסָן:
הָעוֹלִים בָּרִאשׁוֹנָה. מֵאוֹתָן הַיְּהוּדִים הָעוֹלִים עִם עֶזְרָא בָּרִאשׁוֹנָה:
וָאֶמְצָא כָתוּב בּוֹ. כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים הָיוּ כְתוּבִים בְּאוֹתָהּ אִגֶּרֶת:
פסוק ו
אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה וְגוֹ׳. עַד ״וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קָרְבַּן הָעֵצִים״ (נחמיה י:לה):
וְלִיהוּדָה. לִמְדִינַת יְהוּדָה׃
אִישׁ לְעִירוֹ. כָּל אֶחָד לְעִירוֹ:
פסוק ז
הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל. אֲשֶׁר בָּאוּ מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה עִם זְרֻבָּבֶל:
יֵשׁוּעַ. הוּא יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל (חגי א:א). חֶשְׁבּוֹנוֹת הַלָּלוּ פְּעָמִים הֵם מְכֻוָּנִים עִם חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מַעְלָה, פְּעָמִים יֵשׁ שֶׁאֵינָם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה; וְלֹא דִקְדֵּק הַמִּקְרָא בַּחֶשְׁבּוֹנוֹת כָּל כָּךְ, אֲבָל הַכְּלָל שָׁוֶה (עַיֵּן בְּעֶזְרָא סִימָן ב פ״ב וְצָרִיךְ עִיּוּן יסוד ושרש העבודה) לְכָאן וּלְכָאן, שֶׁנֶּאֱמַר ״כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד וְגוֹ׳״ (נחמיה ז:סו). וְעַל זֶה הַכְּלָל סָמַךְ כּוֹתֵב הַסֵּפֶר, וְלֹא דִקְדֵּק בְּחֶשְׁבּוֹן הַפְּרָטִיּוֹת כָּל כָּךְ, וְהַכֹּל מְפֹרָשׁ לְמַעְלָה: