רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ו
פסוק א
וְלֹא נוֹתַר בָּהּ. בְּחוֹמַת הָעִיר:
דְּלָתוֹת לֹא הֶעֱמַדְתִּי. שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ דְלָתוֹת בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר:
פסוק ב
בַּכְּפִירִים. שֵׁם מָקוֹם הוּא:
בְּבִקְעַת אוֹנוֹ. כָּךְ שֵׁם הַבִּקְעָה:
וְהֵמָּה חוֹשְׁבִים. הֵבַנְתִּי מֵהֶם שֶׁהָיוּ חוֹשְׁבִים עָלַי לְהָרְגֵנִי שָׁם:
פסוק ג
מְלָאכָה גְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה. מִבִּנְיָנֵי (הָעִיר. ספרים אחרים) הֶעָפָר:
לָמָּה תִשְׁבַּת. לָמָּה תִּהְיֶה הַמְּלָאכָה בְּטֵלָה?
כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ. יָדִי מִן הַבִּנְיָן:
וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם. לְדַבֵּר וּלְהִוָּעֵד אֲלֵיכֶם:
פסוק ה
אֶת נַעֲרוֹ. עַל יְדֵי נַעֲרוֹ:
וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדוֹ. כָּתַב אִגֶּרֶת שָׁלַח לִי עַל יָדוֹ:
פסוק ו
כָּתוּב בָּהּ. בְּאוֹתָהּ אִגֶּרֶת:
בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע. שֶׁנּוֹדַע לְכָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁאַתָּה וְכָל הַיְּהוּדִים חוֹשְׁבִים לִמְרוֹד:
וְגַשְׁמוּ אוֹמֵר. גַּשְׁמוּ הוּא גֶּשֶׁם הָעֲרָבִי (נחמיה ב:יט), וּפִתְרוֹנוֹ כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ כָּךְ הוּא הַדָּבָר וּפְלוֹנִי אוֹמֵר:
כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. מוּסָב עַל כָּתוּב בָּהּ; וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ נֶאֱמַר: כָּתוּב בָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וְגוֹ׳:
פסוק ז
וְגַם נְבִיאִים וְגוֹ׳. עַד וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו הָיָה כָתוּב בָּאִגֶּרֶת:
נְבִיאִים. בַּעֲלֵי לָשׁוֹן, כְּמוֹ ״בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם״ (ישעיה נז:יט):
לֵאמֹר. שֶׁאוֹמְרִים: יֵשׁ מֶלֶךְ בִּיהוּדָה:
וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ. אַחֲרֵי שֶׁנִּקְרֵאתָ מֶלֶךְ יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
פסוק ח
כִּי מִלִּבְּךָ. הֲרֵי כִּי בִּמְקוֹם אֶלָּא:
בּוֹדָם. קוֹנְטְרַבְנְטַאלְ״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ אֲשֶׁר בָּדָה מִלִּבּוֹ:
פסוק ט
כִּי כֻלָּם. כִּי כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
מְיָרְאִים אוֹתָנוּ. מִתְיָרְאִים מִמֶּנּוּ, וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים: יִרְפּוּ יְדֵיהֶם וְגוֹ׳:
וְעַתָּה חַזֵּק אֶת יָדָי. לְסַיְּעֵנִי בְּבִנְיַן הַחוֹמָה:
פסוק י
וְהוּא עָצוּר. שֶׁמְּצָאוֹ בְּבֵיתוֹ:
וַיֹּאמֶר נִוָּעֵד. אוֹתוֹ שְׁמַעְיָה הָיָה נְבִיא שֶׁקֶר, וְקִבֵּל שֹׁחַד מִן סַנְבַלַּט וַחֲבֵרָיו לְהַפְחִיד אֶת נְחֶמְיָה, כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הַמְּלָאכָה:
כִּי בָאִים לְהָרְגֶךָ. שֶׁהֲרֵי יָבוֹאוּ לְהָרְגְךָ סַנְבַלַּט וַחֲבֵרָיו:
וְלַיְלָה בָּאִים. וְעַל כֵּן הִזְהִירוּ לִיכָּנֵס בַּהֵיכָל וְלִסְגֹּר הַדְּלָתוֹת עָלָיו, שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשׂוּ דַלְתוֹת שַׁעֲרֵי הָעִיר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה: ״גַּם עַד הָעֵת הַהִיא דְּלָתוֹת לֹא הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים״ (נחמיה ו:א):
פסוק יא
הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח. בִּתְמִיהָּ אִם אִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח לִיכָּנֵס בַּהֵיכָל:
לֹא אָבוֹא. לֹא אֶכָּנֵס שָׁם מִפְּנֵי פַּחַד הַמִּיתָה, וְלֹא אֶעֱבֹר עַל הַמִּצְוָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יָבוֹא וְיִכָּנֵס זָר בְּהֵיכָלוֹ:
פסוק יב
וָאַכִּירָה. הִכַּרְתִּי בִּדְבָרָיו שֶׁלֹּא שְׁלָחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדָבָר זֶה שֶׁאֶעֱבֹר עֲבֵרָה מִפְּנֵי פַּחַד הַמִּיתָה:
כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי. שֶׁהֲרֵי הוּא דִּבֵּר הַדְּבָרִים הַלָּלוּ עָלַי בְּשֵׁם נְבוּאָה:
שְׂכָרוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם שְׂכָרוֹ, וְנָתְנוּ לוֹ שָׂכָר לְהַפְחִידֵנִי וּלְבַטֵּל בְּבִנְיַן הַחוֹמָה:
פסוק יג
לְמַעַן שָׂכוּר הוּא. אָמַר לִי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ:
לְמַעַן אִירָא. כְּדֵי שֶׁאֶתְיָרֵא מֵהֶם לִהְיוֹת עוֹשֶׂה כֵּן לִיכָּנֵס בַּהֵיכָל וְלִהְיוֹת חוֹטֵא:
וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע. לְמַעַן שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְשֵׁם רָע, לְחָרְפֵנִי בַּעֲבֵרָה זוֹ:
פסוק יד
וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה. הִיא וּשְׁאָר נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר קִבְּלוּ שָׂכָר מִסַּנְבַלַּט וַחֲבֵרָיו כְּדֵי לְהַפְחִידֵנִי בִּנְבוּאַת שִׁקְרֵיהֶם:
פסוק טו
בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. יָמִים לְחֹדֶשׁ אֱלוּל בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, שֶׁבִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְדָרְיָוֶשׁ עָלָה נְחֶמְיָה מִבָּבֶל וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה בָּנָה חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. סוֹף חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם יוֹם מִיּוֹם שֶׁהִתְחִילוּ לִבְנוֹתוֹ נִגְמַר בִּנְיַן הַחוֹמָה:
פסוק טז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ. דָּבָר זֶה שֶׁנִּשְׁלַם בִּנְיַן הַחוֹמָה:
וַיִּרְאוּ כָל הַגּוֹיִם. וְכַאֲשֶׁר רָאוּ כָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁנִּגְמַר בִּנְיַן חוֹמַת הָעִיר:
וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם. נָפְלוּ הֵם עַצְמָם בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהָיוּ מוֹאֲסִים בְּעַצְמָם, כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם:
פסוק יז
חוֹרֵי יְהוּדָה. שָׂרֵי יְהוּדָה:
עַל טוֹבִיָּה. אֶל טוֹבִיָּה. יִשְׂרָאֵל רָשָׁע הָיָה:
וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה. וְאִגֶּרֶת אֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה:
פסוק יח
כִּי רַבִּים בִּיהוּדָה. שֶׁהָיוּ שָׂרִים רַבִּים בִּיהוּדָה אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ לְטוֹבִיָּה בַּעֲלֵי בְּרִית וּשְׁבוּעָה:
כִּי חָתָן הוּא. אוֹתוֹ טוֹבִיָּה לִשְׁכַנְיָה:
וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ. שֶׁל טוֹבִיָּה:
בַּת מְשֻׁלָּם. אוֹתוֹ מְשֻׁלָּם שַׂר וְגָדוֹל הָיָה:
פסוק יט
גַּם טוֹבוֹתָיו. שֶׁל טוֹבִיָּה הָיוּ מְסַפְּרִים לְפָנַי אוֹתָן בַּעֲלֵי שְׁבוּעָתוֹ וּקְרוֹבָיו:
טוֹבוֹתָיו. שֶׁשְׁפְּרוֹאוּצְ״שׁ בְּלַעַ״ז:
הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ. לְהַגִּיד לוֹ לְטוֹבִיָּה:
אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה. אִגְּרוֹת הָיָה שׁוֹלֵחַ תָּדִיר לְהַפְחִידֵנִי, שֶׁלֹּא לִבְנוֹת בִּנְיַן הַחוֹמָה: