אור ברסלב

רש"י על נחמיה· רש״י

פרק ו

פרק ה

פסוק א

וְלֹא נוֹתַר בָּהּ. בְּחוֹמַת הָעִיר:

דְּלָתוֹת לֹא הֶעֱמַדְתִּי. שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ דְלָתוֹת בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר:

פסוק ב

בַּכְּפִירִים. שֵׁם מָקוֹם הוּא:

בְּבִקְעַת אוֹנוֹ. כָּךְ שֵׁם הַבִּקְעָה:

וְהֵמָּה חוֹשְׁבִים. הֵבַנְתִּי מֵהֶם שֶׁהָיוּ חוֹשְׁבִים עָלַי לְהָרְגֵנִי שָׁם:

פסוק ג

מְלָאכָה גְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה. מִבִּנְיָנֵי (הָעִיר. ספרים אחרים) הֶעָפָר:

לָמָּה תִשְׁבַּת. לָמָּה תִּהְיֶה הַמְּלָאכָה בְּטֵלָה?

כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ. יָדִי מִן הַבִּנְיָן:

וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם. לְדַבֵּר וּלְהִוָּעֵד אֲלֵיכֶם:

פסוק ה

אֶת נַעֲרוֹ. עַל יְדֵי נַעֲרוֹ:

וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדוֹ. כָּתַב אִגֶּרֶת שָׁלַח לִי עַל יָדוֹ:

פסוק ו

כָּתוּב בָּהּ. בְּאוֹתָהּ אִגֶּרֶת:

בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע. שֶׁנּוֹדַע לְכָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁאַתָּה וְכָל הַיְּהוּדִים חוֹשְׁבִים לִמְרוֹד:

וְגַשְׁמוּ אוֹמֵר. גַּשְׁמוּ הוּא גֶּשֶׁם הָעֲרָבִי (נחמיה ב:יט), וּפִתְרוֹנוֹ כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ כָּךְ הוּא הַדָּבָר וּפְלוֹנִי אוֹמֵר:

כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. מוּסָב עַל כָּתוּב בָּהּ; וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ נֶאֱמַר: כָּתוּב בָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וְגוֹ׳:

פסוק ז

וְגַם נְבִיאִים וְגוֹ׳. עַד וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו הָיָה כָתוּב בָּאִגֶּרֶת:

נְבִיאִים. בַּעֲלֵי לָשׁוֹן, כְּמוֹ ״בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם״ (ישעיה נז:יט):

לֵאמֹר. שֶׁאוֹמְרִים: יֵשׁ מֶלֶךְ בִּיהוּדָה:

וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ. אַחֲרֵי שֶׁנִּקְרֵאתָ מֶלֶךְ יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

פסוק ח

כִּי מִלִּבְּךָ. הֲרֵי כִּי בִּמְקוֹם אֶלָּא:

בּוֹדָם. קוֹנְטְרַבְנְטַאלְ״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ אֲשֶׁר בָּדָה מִלִּבּוֹ:

פסוק ט

כִּי כֻלָּם. כִּי כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:

מְיָרְאִים אוֹתָנוּ. מִתְיָרְאִים מִמֶּנּוּ, וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים: יִרְפּוּ יְדֵיהֶם וְגוֹ׳:

וְעַתָּה חַזֵּק אֶת יָדָי. לְסַיְּעֵנִי בְּבִנְיַן הַחוֹמָה:

פסוק י

וְהוּא עָצוּר. שֶׁמְּצָאוֹ בְּבֵיתוֹ:

וַיֹּאמֶר נִוָּעֵד. אוֹתוֹ שְׁמַעְיָה הָיָה נְבִיא שֶׁקֶר, וְקִבֵּל שֹׁחַד מִן סַנְבַלַּט וַחֲבֵרָיו לְהַפְחִיד אֶת נְחֶמְיָה, כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הַמְּלָאכָה:

כִּי בָאִים לְהָרְגֶךָ. שֶׁהֲרֵי יָבוֹאוּ לְהָרְגְךָ סַנְבַלַּט וַחֲבֵרָיו:

וְלַיְלָה בָּאִים. וְעַל כֵּן הִזְהִירוּ לִיכָּנֵס בַּהֵיכָל וְלִסְגֹּר הַדְּלָתוֹת עָלָיו, שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשׂוּ דַלְתוֹת שַׁעֲרֵי הָעִיר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה: ״גַּם עַד הָעֵת הַהִיא דְּלָתוֹת לֹא הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים״ (נחמיה ו:א):

פסוק יא

הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח. בִּתְמִיהָּ אִם אִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח לִיכָּנֵס בַּהֵיכָל:

לֹא אָבוֹא. לֹא אֶכָּנֵס שָׁם מִפְּנֵי פַּחַד הַמִּיתָה, וְלֹא אֶעֱבֹר עַל הַמִּצְוָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יָבוֹא וְיִכָּנֵס זָר בְּהֵיכָלוֹ:

פסוק יב

וָאַכִּירָה. הִכַּרְתִּי בִּדְבָרָיו שֶׁלֹּא שְׁלָחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדָבָר זֶה שֶׁאֶעֱבֹר עֲבֵרָה מִפְּנֵי פַּחַד הַמִּיתָה:

כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי. שֶׁהֲרֵי הוּא דִּבֵּר הַדְּבָרִים הַלָּלוּ עָלַי בְּשֵׁם נְבוּאָה:

שְׂכָרוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם שְׂכָרוֹ, וְנָתְנוּ לוֹ שָׂכָר לְהַפְחִידֵנִי וּלְבַטֵּל בְּבִנְיַן הַחוֹמָה:

פסוק יג

לְמַעַן שָׂכוּר הוּא. אָמַר לִי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ:

לְמַעַן אִירָא. כְּדֵי שֶׁאֶתְיָרֵא מֵהֶם לִהְיוֹת עוֹשֶׂה כֵּן לִיכָּנֵס בַּהֵיכָל וְלִהְיוֹת חוֹטֵא:

וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע. לְמַעַן שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְשֵׁם רָע, לְחָרְפֵנִי בַּעֲבֵרָה זוֹ:

פסוק יד

וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה. הִיא וּשְׁאָר נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר קִבְּלוּ שָׂכָר מִסַּנְבַלַּט וַחֲבֵרָיו כְּדֵי לְהַפְחִידֵנִי בִּנְבוּאַת שִׁקְרֵיהֶם:

פסוק טו

בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. יָמִים לְחֹדֶשׁ אֱלוּל בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, שֶׁבִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְדָרְיָוֶשׁ עָלָה נְחֶמְיָה מִבָּבֶל וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה בָּנָה חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם:

לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. סוֹף חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם יוֹם מִיּוֹם שֶׁהִתְחִילוּ לִבְנוֹתוֹ נִגְמַר בִּנְיַן הַחוֹמָה:

פסוק טז

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ. דָּבָר זֶה שֶׁנִּשְׁלַם בִּנְיַן הַחוֹמָה:

וַיִּרְאוּ כָל הַגּוֹיִם. וְכַאֲשֶׁר רָאוּ כָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁנִּגְמַר בִּנְיַן חוֹמַת הָעִיר:

וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם. נָפְלוּ הֵם עַצְמָם בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהָיוּ מוֹאֲסִים בְּעַצְמָם, כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם:

פסוק יז

חוֹרֵי יְהוּדָה. שָׂרֵי יְהוּדָה:

עַל טוֹבִיָּה. אֶל טוֹבִיָּה. יִשְׂרָאֵל רָשָׁע הָיָה:

וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה. וְאִגֶּרֶת אֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה:

פסוק יח

כִּי רַבִּים בִּיהוּדָה. שֶׁהָיוּ שָׂרִים רַבִּים בִּיהוּדָה אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ לְטוֹבִיָּה בַּעֲלֵי בְּרִית וּשְׁבוּעָה:

כִּי חָתָן הוּא. אוֹתוֹ טוֹבִיָּה לִשְׁכַנְיָה:

וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ. שֶׁל טוֹבִיָּה:

בַּת מְשֻׁלָּם. אוֹתוֹ מְשֻׁלָּם שַׂר וְגָדוֹל הָיָה:

פסוק יט

גַּם טוֹבוֹתָיו. שֶׁל טוֹבִיָּה הָיוּ מְסַפְּרִים לְפָנַי אוֹתָן בַּעֲלֵי שְׁבוּעָתוֹ וּקְרוֹבָיו:

טוֹבוֹתָיו. שֶׁשְׁפְּרוֹאוּצְ״שׁ בְּלַעַ״ז:

הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ. לְהַגִּיד לוֹ לְטוֹבִיָּה:

אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה. אִגְּרוֹת הָיָה שׁוֹלֵחַ תָּדִיר לְהַפְחִידֵנִי, שֶׁלֹּא לִבְנוֹת בִּנְיַן הַחוֹמָה:

תוכן העניינים

רש"י על נחמיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה