רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ז · פסוק ג
עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ. עַד חֲצִי הַיּוֹם, שֶׁהָיָה הַיּוֹם גָּדוֹל:
וְעַד הֵם עוֹמְדִים. וּבְעוֹד שֶׁהַשְּׁעָרִים פְּתוּחִים יִהְיוּ עוֹמְדִים, שֶׁלֹּא יָזוּזוּ עַד יָגִיפוּ וְיִסְגְּרוּ הַדְּלָתוֹת, וְהָרוֹצֶה לָצֵאת יֵצֵא מִן הָעִיר וְהָרוֹצֶה לִיכָּנֵס יָבֹא וְיִכָּנֵס. כָּל כָּךְ הָיוּ עוֹשִׂים מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים:
וֶאֱחֹזוּ. יֹאחֲזוּ הַדְּלָתוֹת לְסָגְרָם:
מִשְׁמְרוֹת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם. מִיּוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הֶעֱמִידוּ מִשְׁמָרוֹת, גִּיטְ״שׁ בְּלַעַ״ז: