רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ו · פסוק ו
כָּתוּב בָּהּ. בְּאוֹתָהּ אִגֶּרֶת:
בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע. שֶׁנּוֹדַע לְכָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁאַתָּה וְכָל הַיְּהוּדִים חוֹשְׁבִים לִמְרוֹד:
וְגַשְׁמוּ אוֹמֵר. גַּשְׁמוּ הוּא גֶּשֶׁם הָעֲרָבִי (נחמיה ב:יט), וּפִתְרוֹנוֹ כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ כָּךְ הוּא הַדָּבָר וּפְלוֹנִי אוֹמֵר:
כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. מוּסָב עַל כָּתוּב בָּהּ; וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ נֶאֱמַר: כָּתוּב בָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וְגוֹ׳: