רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ג · פסוק לה
וְטוֹבִיָּה הָעַמּוֹנִי אֶצְלוֹ. טוֹבִיָּה הָיָה אֶצְלוֹ שֶׁל סַנְבַלָּט:
וַיֹּאמֶר. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר וּמַלְעִיג:
גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים. אַף הַבִּנְיָן הַזֶּה אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים:
אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל. עַל הַבִּנְיָן לִפְרֹץ חוֹמַת הָעִיר, מַה יְּהֵא עָלָיו? לוֹמַר שֶׁאֵין לַבִּנְיָן תַּקָּנָה, וְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבֹא וְיִפְרֹץ בּוֹ: