רש"י על נחום· רש״י
פרק א · פסוק ד
גּוֹעֵר בַּיָּם. כְּמַשְׁמָעוֹ, וְדֻגְמָא הוּא כְּלַפֵּי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו יז:יב) ״לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן״.
וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב. כָּאן נִבָּא שֶׁעָתִיד הַקָּבָּ״ה לְהַמְלִיךְ אֶת נְבוּכַדְנֶצַּר (ירמיה כה) בִּימֵי יְהוֹיָקִים וְיִתֵּן אֶת אַשּׁוּר וְאֶת כָּל הָאֲרָצוֹת לַחֶרֶב.
אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל. מוֹשָׁבוֹת הַטּוֹבִים.
וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל. חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל פֵּרְשׁוּ כְּלַפֵּי מִינֵי מְגָדִים שֶׁנָּטַע שְׁלֹמֹה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיוּ שֶׁל זָהָב, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל יָבְשׁוּ.