רש"י על נחום· רש״י
פרק א · פסוק ג
ה׳ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ. גְּדָל כֹּחַ הוּא וְהַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהִנָּקֵם וַאֲשֶׁר לֹא מִהֵר נִקְמָתוֹ לְפִי שֶׁאֶרֶךְ אַפַּיִם הוּא וּמִכָּל מָקוֹם נַקֵּה לֹא יְנַקֶּה.
ה׳ בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ. הֵם שְׁלוּחָיו לְהִפָּרַע מֵאוֹיְבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם (שמות יד:כא) ״בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה״, וּבְדוֹר הַמַּבּוּל (איוב ד:ט) ״מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ״, בְּצֹר נֶאֱמַר (יחזקאל כו:כו) ״רוּחַ קָדִים שִׁבְּרֵךְ״.
וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו. גַּם הוּא דֶּרֶךְ נִקְמָתוֹ, (שמות יד:כד) ״וַיַּשְׁקֵף אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן״, (יחזקאל ל:יח) ״הִיא עָנָן יְכַסֶּנָּה״.