רש"י על משלי· רש״י
פרק לא · פסוק לא
מַעֲשֶׂיהָ. כִּשְׁרוֹן מַעֲשֶׂיהָ מֵעִיד עָלֶיהָ, לְהַלְּלָהּ בְּשַׁעַר הָעִיר כָּל יוֹצֵא וָבָא. זוֹ הַמְּלִיצָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. אֲבָל לְפִי הַמָּשָׁל עַל הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ הַפָּרָשָׁה מִתְבָּאֶרֶת:
י אֵשֶׁת חַיִל. הִיא הַתּוֹרָה:
מִי יִמְצָא. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִמְצֹא אוֹתָהּ:
מִפְּנִינִים. מַרְגָּלִיּוֹת:
יא וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. אוֹכֵל פֵּרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא:
יג דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. לְפִי שֶׁהִמְשִׁילָהּ לְאִשָּׁה, דִּבֵּר לְפִי הַמְּלִיצָה כְּצָרְכֵי מְלֶאכֶת הַנָּשִׁים, וְהַמָּשָׁל כָּךְ הוּא: דּוֹרֶשֶׁת הַתּוֹרָה מִקְרָא, מִשְׁנָה, מִדְרָשׁ, וּמְחַזֶּרֶת אַחֲרֵיהֶם, שֶׁהֵם צָרְכֵי הַתַּלְמִידִים:
יד הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר. מְבִיאָה הִיא לְלוֹמְדֶיהָ בְּרָכָה וּמָזוֹן:
טו וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה. מַשְׁכִּימִים בָּאַשְׁמוֹרֶת (מסכת ברכות ג:):
וְתִתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ. שׁוֹנֶה הָרַב לַתַּלְמִידִים הַחֹק הַקָּצוּב לָהֶם:
טז זָמְמָה שָׂדֶה. זָמְמָה בְּזֶמֶם וּבְרֶסֶן אֶת ״עֵשָׂו אִישׁ שָׂדֶה״ (בראשית כה:כז):
וַתִּקָּחֵהוּ. מִן הָעוֹלָם, לְהַאֲבִידוֹ:
מִפְּרִי מַעֲשֶׂיהָ נָטְעָה כֶרֶם. יִשְׂרָאֵל, לְקַיְּמָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:
יח טָעֲמָה. דְּבוּרָהּ:
לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ. בְּלֵיל כְּתִיב, חָסֵר ה׳: בְּלֵיל שִׁמּוּרִים שֶׁנִּגְּפוּ הַמִּצְרִיִּים (שמות יב:מב) הֵאִירָה לְיִשְׂרָאֵל וְהֵגִינָה עֲלֵיהֶם:
יט בַּכִּישׁוֹר. בְּכִשְׁרוֹן מַעֲשֶׂיהָ:
תָּמְכוּ פָלֶךְ. ״מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה״ (ישעיה ג:א), כְּמוֹ ״מַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ״ (שמואל ב ג:כט):
כ כַּפָּהּ פָּרְשָׂה. לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ עָלֶיהָ כְּעָנִי, בּוֹ הִיא מִתְקַיֶּמֶת (אבות ו:ד):
כא לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג. שֶׁדָּנִין בּוֹ הָרְשָׁעִים מֵאֵשׁ לְשֶׁלֶג (גֵּיהִנֹּם):
לָבֻשׁ שָׁנִים. בְּרִית דַּם מִילָה. דָּבָר אַחֵר: מְלֻבָּשִׁים בְּכֶפֶל ״נָתֹן תִּתֵּן״ (דברים טו:י), ״פָּתֹחַ תִּפְתַּח״ (דברים טו:ח), ״הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק״ (דברים טו:יד). כָּל אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָן מִשֶּׁלֶג גֵּיהִנֹּם. כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ בַּתַּנְחוּמָה (יל״ש משלי תתקסד):
כד סָדִין עָשְׂתָה. לְבוּשׁ תִּפְאֶרֶת נוֹתֶנֶת לַחֲכָמִים:
וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי. (ס״א:) (לְמִי) לְפִי שֶׁהוּא חָגוּר בִּסְחוֹרָתָהּ, נוֹתְנָה אֵזוֹר לְמָתְנֵיהֶם:
כה לְיוֹם אַחֲרוֹן. אֵין לָהֶם לְהִתְעַצֵּב מִמִּדַּת הַדִּין כִּי יִנָּצְלוּ מִמֶּנּוּ, וְכָל יְמֵי חַיֵּיהֶם יִשְׂחֲקוּ לְיוֹם הַדִּין. מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִדְאֹג נוֹפֵל בַּדָּבָר לְשׁוֹן צְחוֹק, כְּמוֹ ״וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן״ (איוב מא:כא):
כז צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ. הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶתָם דֶּרֶךְ הַטּוֹב, לִפְרוֹשׁ מֵעֲבֵירָה:
כח קָמוּ בָנֶיהָ. הַתַּלְמִידִים:
בַּעְלָהּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
ל שֶׁקֶר הַחֵן. שָׁב עַל כָּל הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים:
וְהֶבֶל. גְּדוּלָּתָן וְיָפְיָן:
תְּנוּ לָהּ. לֶעָתִיד לָבֹא:
מִפְּרִי יָדֶיהָ. תִּפְאֶרֶת וּגְדוּלָּה, עֹז, פְּאֵר וּמֶמְשָׁלָה:
סוף הספר