אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק לא

פרק ל

פסוק א

דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ. דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר לְמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּלוֹמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁהֶעֱוָה כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לְמוּאֵל לָאֵל, כְּמוֹ ״לְמוֹ פִי״ (איוב מ:ד). דְּבָרִים לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר הַמֶּלֶךְ:

מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ. כְּשֶׁהִתְחַתֵּן עִם בַּת פַּרְעֹה בְּיוֹם חֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהִכְנִיסָה לוֹ כַּמָּה מִינֵי כְּלֵי זֶמֶר, וְנֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה, וְיָשַׁן לְמָחֳרָת עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת; כִּדְאִיתָא בִּפְסִיקְתָּא (ויקרא רבה יב, ה), וְהָיוּ מַפְתְּחוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו. וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁנִינוּ (עדיות ו, א): עַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרַב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְנִכְנְסָה אִמּוֹ וְהוֹכִיחַתּוּ עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה:

מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ. מַשָּׂא שֶׁל מָשָׁל שֶׁיִּסְּרַתּוּ אִמּוֹ (סנהדרין ע:):

פסוק ב

מַה בְּרִי. מֶה זֹּאת עָשִׂיתָ, וְהִגַּדְתָּ שֶׁאַתָּה בְּנִי וְלֹא בֶן אָבִיךָ? הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאָבִיךָ צַדִּיק גָּמוּר הָיָה, וְאִם אַתָּה רָשָׁע, יֹאמְרוּ: אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ:

בַּר בִּטְנִי. כָּל נְשֵׁי אָבִיךָ, כֵּיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת אֵינָן שָׁבוֹת לְתַשְׁמִישׁ; וַאֲנִי דָּחַקְתִּי וְנִכְנַסְתִּי כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִי בֵּן מְלֻבָּן וּמְזֹרָז, שֶׁהַתַּשְׁמִישׁ יָפֶה כָּל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים אַחֲרוֹנִים:

וּמֶה בַּר נְדָרָי. כָּל נְשֵׁי אָבִיךָ הָיוּ נוֹדְרוֹת שֶׁיְּהֵא לָהֶן בֵּן הָגוּן לַמַּלְכוּת, וַאֲנִי נָדַרְתִּי שֶׁיְּהֵא לִי בֵּן מְלֻבָּן בַּתּוֹרָה:

פסוק ג

אַל תִּתֵּן. אַל תַּתִּישׁ:

לַנָּשִׁים חֵילֶךָ. כֹּחֲךָ:

פסוק ד

אַל לַמְּלָכִים לְמוֹאֵל. אֵין זֶה דָּבָר הָגוּן לַמְּלָכִים, שֶׁהֵם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לְמוֹאֵל כְּמוֹ ״לְמוֹ פִי״ (איוב מ:ד):

אַל לַמְּלָכִים שְׁתוֹ יָיִן. אֵין נָאֶה לָהֶם לְהִשְׁתַּכֵּר:

אֵי שֵׁכָר. כְּמוֹ אֵין שֵׁכָר:

פסוק ה

מְחֻקָּק. הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְכָל שֶׁכֵּן מַה שֶּׁהוּא בְּגִרְסָא:

פסוק ו

לְאוֹבֵד. לְמִי שֶׁסּוֹפוֹ לְאִבּוּד, לָרְשָׁעִים (עירובין סה.):

לְמָרֵי נָפֶשׁ. הַמִּצְטַעֲרִין עַל עָנְיָם וְעַל אֶבְלָם (במדבר רבה י:ד):

פסוק ח

כָּל בְּנֵי חֲלוֹף. אֵלּוּ הֵן הַיְתוֹמִים, שֶׁחָלְפָה עֶזְרָתָם וְהָלְכָה לָהּ:

פסוק יא

וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. כְּלוֹמַר: לֹא יֶחְסַר טוֹב:

פסוק טו

טֶרֶף. מָזוֹן:

וְחֹק. הוּא מָזוֹן הַקָּצוּב לָהֶם:

פסוק יט

בַּכִּישׁוֹר. שֶׁקּוֹרִין וִוירְטוֹי״ל בְּלַעַ״ז, הַמַּכְשִׁיר אֶת הַפֶּלֶךְ לִטְווֹת. פָלֶךְ פּוּשִׁי״ל בְּלַעַ״ז:

פסוק כא

לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ. לִבְנֵי בֵיתָהּ:

מִשָּׁלֶג. מִצִּנָּה:

לְבוּשׁ שָׁנִים. בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין:

פסוק כב

מַרְבַּדִּים. מַצָּעוֹת נָאוֹת לַמִּטָּה, כְּמוֹ ״מַרְבַּדִּים רִבַּדְתִּי״ (משלי ז:טז):

פסוק כג

נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ. נִכָּר הוּא בֵּין חֲבֵירָיו מִפְּנֵי מַלְבּוּשָׁיו שֶׁהֵם נָאִים:

פסוק כד

לַכְּנַעֲנִי. תַּגָּר:

פסוק כה

לְיוֹם אַחֲרוֹן. בְּיוֹם מוֹתָהּ נִפְטֶרֶת בְּשֵׁם טוֹב:

וַתִּשְׂחַק. כָּל יָמֶיהָ עַל יוֹם מִיתָתָהּ, שֶׁיְּהֵא נִכְבָּד בְּשֵׁם טוֹב:

פסוק כז

צוֹפִיָּה. הִיא בְּבֵיתָהּ נוֹתֶנֶת לֵב עַל צָרְכֵי בְּנֵי בֵיתָהּ, אֵיךְ יִנְהֲגוּ בֶּאֱמֶת וּצְנִיעוּת:

פסוק כט

רַבּוֹת בָּנוֹת. כָּךְ מְאַשְּׁרִין אוֹתָהּ בַּעְלָהּ וּבָנֶיהָ:

פסוק ל

שֶׁקֶר הַחֵן. אֵשֶׁת הַחֵן וְיוֹפִי אֵין מְהַלְּלִין אוֹתָהּ, אֶלָּא הַכֹּל הֶבֶל וְשֶׁקֶר; אֲבָל אִשָּׁה יִרְאַת ה׳ הִיא לְבַד תִתְהַלָּל:

פסוק לא

מַעֲשֶׂיהָ. כִּשְׁרוֹן מַעֲשֶׂיהָ מֵעִיד עָלֶיהָ, לְהַלְּלָהּ בְּשַׁעַר הָעִיר כָּל יוֹצֵא וָבָא. זוֹ הַמְּלִיצָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. אֲבָל לְפִי הַמָּשָׁל עַל הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ הַפָּרָשָׁה מִתְבָּאֶרֶת:

י אֵשֶׁת חַיִל. הִיא הַתּוֹרָה:

מִי יִמְצָא. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִמְצֹא אוֹתָהּ:

מִפְּנִינִים. מַרְגָּלִיּוֹת:

יא וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. אוֹכֵל פֵּרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא:

יג דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. לְפִי שֶׁהִמְשִׁילָהּ לְאִשָּׁה, דִּבֵּר לְפִי הַמְּלִיצָה כְּצָרְכֵי מְלֶאכֶת הַנָּשִׁים, וְהַמָּשָׁל כָּךְ הוּא: דּוֹרֶשֶׁת הַתּוֹרָה מִקְרָא, מִשְׁנָה, מִדְרָשׁ, וּמְחַזֶּרֶת אַחֲרֵיהֶם, שֶׁהֵם צָרְכֵי הַתַּלְמִידִים:

יד הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר. מְבִיאָה הִיא לְלוֹמְדֶיהָ בְּרָכָה וּמָזוֹן:

טו וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה. מַשְׁכִּימִים בָּאַשְׁמוֹרֶת (מסכת ברכות ג:):

וְתִתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ. שׁוֹנֶה הָרַב לַתַּלְמִידִים הַחֹק הַקָּצוּב לָהֶם:

טז זָמְמָה שָׂדֶה. זָמְמָה בְּזֶמֶם וּבְרֶסֶן אֶת ״עֵשָׂו אִישׁ שָׂדֶה״ (בראשית כה:כז):

וַתִּקָּחֵהוּ. מִן הָעוֹלָם, לְהַאֲבִידוֹ:

מִפְּרִי מַעֲשֶׂיהָ נָטְעָה כֶרֶם. יִשְׂרָאֵל, לְקַיְּמָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

יח טָעֲמָה. דְּבוּרָהּ:

לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ. בְּלֵיל כְּתִיב, חָסֵר ה׳: בְּלֵיל שִׁמּוּרִים שֶׁנִּגְּפוּ הַמִּצְרִיִּים (שמות יב:מב) הֵאִירָה לְיִשְׂרָאֵל וְהֵגִינָה עֲלֵיהֶם:

יט בַּכִּישׁוֹר. בְּכִשְׁרוֹן מַעֲשֶׂיהָ:

תָּמְכוּ פָלֶךְ. ״מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה״ (ישעיה ג:א), כְּמוֹ ״מַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ״ (שמואל ב ג:כט):

כ כַּפָּהּ פָּרְשָׂה. לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ עָלֶיהָ כְּעָנִי, בּוֹ הִיא מִתְקַיֶּמֶת (אבות ו:ד):

כא לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג. שֶׁדָּנִין בּוֹ הָרְשָׁעִים מֵאֵשׁ לְשֶׁלֶג (גֵּיהִנֹּם):

לָבֻשׁ שָׁנִים. בְּרִית דַּם מִילָה. דָּבָר אַחֵר: מְלֻבָּשִׁים בְּכֶפֶל ״נָתֹן תִּתֵּן״ (דברים טו:י), ״פָּתֹחַ תִּפְתַּח״ (דברים טו:ח), ״הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק״ (דברים טו:יד). כָּל אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָן מִשֶּׁלֶג גֵּיהִנֹּם. כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ בַּתַּנְחוּמָה (יל״ש משלי תתקסד):

כד סָדִין עָשְׂתָה. לְבוּשׁ תִּפְאֶרֶת נוֹתֶנֶת לַחֲכָמִים:

וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי. (ס״א:) (לְמִי) לְפִי שֶׁהוּא חָגוּר בִּסְחוֹרָתָהּ, נוֹתְנָה אֵזוֹר לְמָתְנֵיהֶם:

כה לְיוֹם אַחֲרוֹן. אֵין לָהֶם לְהִתְעַצֵּב מִמִּדַּת הַדִּין כִּי יִנָּצְלוּ מִמֶּנּוּ, וְכָל יְמֵי חַיֵּיהֶם יִשְׂחֲקוּ לְיוֹם הַדִּין. מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִדְאֹג נוֹפֵל בַּדָּבָר לְשׁוֹן צְחוֹק, כְּמוֹ ״וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן״ (איוב מא:כא):

כז צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ. הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶתָם דֶּרֶךְ הַטּוֹב, לִפְרוֹשׁ מֵעֲבֵירָה:

כח קָמוּ בָנֶיהָ. הַתַּלְמִידִים:

בַּעְלָהּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

ל שֶׁקֶר הַחֵן. שָׁב עַל כָּל הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים:

וְהֶבֶל. גְּדוּלָּתָן וְיָפְיָן:

תְּנוּ לָהּ. לֶעָתִיד לָבֹא:

מִפְּרִי יָדֶיהָ. תִּפְאֶרֶת וּגְדוּלָּה, עֹז, פְּאֵר וּמֶמְשָׁלָה:

סוף הספר

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה