אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק ל

פרק כט

פסוק א

אָגוּר בֶּן יָקֶה. דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה שֶׁאָגַר אֶת הַבִּינָה וְהֵקִיאָהּ, כָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ חֲכָמִים (תנחומא, וארא ה):

הַמַּשָּׂא. נְבוּאָה זוֹ אָמַר עַל כֵּן:

נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל. אָמַר הַגֶּבֶר, זֶה שְׁלֹמֹה, הַמַּשָּׂא הַזֶּה עַל עַצְמוֹ, בִּשְׁבִיל אִיתִיאֵל – עַל שֶׁסָּמַךְ עַל חָכְמָתוֹ לְהַרְבּוֹת זָהָב וְסוּסִים וְנָשִׁים שֶׁהוּזְהַר מִלְּהַרְבּוֹת. וְכֵן אָמַר: אִיתִיאֵל וְאֻכָל, אַרְבֶּה נָשִׁים וְלֹא יָסוּרוּ אֶת לְבָבִי, אַרְבֶּה זָהָב וְלֹא אָסוּר, אַרְבֶּה סוּסִים וְלֹא אָשׁוּב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה (דברים יז:טז-יז):

לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל. בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר: אִתִּי אֵל, וְאוּכַל לַעֲשׂוֹת וְלֹא אֶכָּשֵׁל. לְאִיתִיאֵל, עַל אִיתִיאֵל, כְּמוֹ ״וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יד:ג) – עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

פסוק ב

כִּי בַעַר אָנֹכִי. עַל שֶׁסָּמַכְתִּי עַל חָכְמָתִי בְּדָבָר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּאַג, שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי עֲבֵירָה:

פסוק ג

וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה. וְלֹא דַעַת קְדוֹשִׁים יָדַעְתִּי, שֶׁגָּרַעְתִּי אוֹ הוֹסַפְתִּי עַל דִּבְרֵי מֹשֶׁה:

פסוק ד

מִי עָלָה שָׁמַיִם. כְּמֹשֶׁה (שמות יט:ג):

מִי אָסַף רוּחַ. פִּיחַ הַכִּבְשָׁן (שמות ט:י):

מִי צָרַר מַיִם. ״קָפְאוּ תְהוֹמוֹת, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד״ (שמות טו:ח) בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה:

מִי הֵקִים. אֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁבַּהֲקָמָתוֹ נִתְבַּסְּסוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. כָּךְ נִדְרַשׁ בַּפְּסִיקְתָּא (פסיקתא רבתי א,ד):

מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ. אִם תֹּאמַר: כְּבָר הָיָה דֻּגְמָתוֹ, אֱמוֹר: מַה שֵּׁם בְּנוֹ? אֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה יָצְאָה מִמֶּנּוּ, וְנֵדַע מִי הוּא?

כִּי תֵדָע. אִם תֵּדַע מִי הוּא, וְאֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לַעֲבֹר עַל דְּבָרָיו?

פסוק ה

כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה. מְזֻקָּקָה, וְלֹא כָתַב דָּבָר שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, וְהָיָה לִי לִיזָּהֵר:

פסוק ו

פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ. יוֹכִיחַ עַל פָּנֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי תוֹסַפְתְּךָ אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵירָה, וְכָל שֶׁכֵּן אִם תִּגְרַע:

פסוק ז

שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ. עַכְשָׁיו מְדַבֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

פסוק ח

רֵאשׁ. דַּלּוּת:

הַטְרִיפֵנִי. לְשׁוֹן מָזוֹן, וְכֵן ״טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו״ (תהלים קיא:ה):

פסוק ט

פֶּן אֶשְׂבַּע. מִתּוֹךְ עֹשֶׁר, וְכִחַשְׁתִּי בַּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵרוֹב גַּאֲוָה. וּמַהוּ הַכְּחָשָׁה?

וְאָמַרְתִּי מִי ה׳. כְּלוֹמַר: אֵין אֱלֹהִים:

וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי. לְהַרְגִּיל לְהִשָּׁבַע בּוֹ לַשֶּׁקֶר:

פסוק י

אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד. אַל תִּמְסֹר דִּין עַל אָדָם לִצְעֹק עָלָיו לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲפִלּוּ הוּא רָשָׁע אֲשֶׁר אָבִיו יְקַלֵּל, וְכָל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֲמוּרוֹת כָּאן בּוֹ. וּרְאָיָה לַדָּבָר מֵהוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים בְּפֶרֶק ׳הָאִשָּׁה׳ (פסחים פז.), שֶׁהִלְשִׁין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאָמַר: הַחֲלִיפֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים״ (הושע א:ב):

פסוק יג

דּוֹר מָה רָמוּ עֵינָיו. זֶה גַּסּוּת הָרוּחַ:

פסוק יד

דּוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָּיו. הַחִיצוֹנוֹת:

מְתַלְּעֹתָיו. שִׁנָּיו הַפְּנִימִיּוֹת:

וּמַאֲכָלוֹת. סַכִּינִים:

פסוק טו

לַעֲלוּקָה. מְנַחֵם פָּתַר לַעֲלוּקָה כְּמַשְׁמָעוֹ, לָמַדְנוּ שֶׁהוּא עֲרָבִי. וְהַפּוֹתְרִים אוֹמְרִים שֶׁהוּא לְשׁוֹן שְׁאוֹל וּמוֹרָד. וְכֵן בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים לָמַדְנוּ כֵּן, שֶׁפּוֹתֵר שְׁתֵּי בָנוֹת – גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם; זוֹ אוֹמֶרֶת: תְּנוּ לִי צַדִּיקִים, וְזוֹ אוֹמֶרֶת: תְּנוּ לִי רְשָׁעִים:

אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן. הַרְבֵּה יֵשׁ לָנוּ:

פסוק טז

וְעֹצֶר רָחַם. תַּשְׁמִישׁ:

פסוק יז

לִיקְּהַת אֵם. לִקְמָטִים הַנִּקְבָּצִים וְנִקְהִין בִּפְנֵי אִמּוֹ, לְשׁוֹן ״יִקְּהַת עַמִּים״ (בראשית מט:י) – קְבוּצַת עַמִּים. וְהַיּוֹ״ד יְסוֹד, כְּמוֹ ״יִפְעַת״ (יחזקאל כח:ז), ״וְיַעֲלַת חֵן״ (משלי ה:יט):

יִקְּרוּהָ. לְשׁוֹן ״תְּנַקֵּר״ (במדבר טז:יד), ״נִקְרַת הַצּוּר״ (שמות לג:כב), פוריי״ר בְּלַעַ״ז. יָבֹא הָעוֹרֵב שֶׁהוּא אַכְזָרִי עַל בָּנָיו, וְיִקְּרוּהָ, וְלֹא יֹאכְלֶנָּה וְלֹא יֵהָנֶה בָּהּ, וְיָבֹא נֶשֶׁר שֶׁהוּא רַחֲמָנִי עַל בָּנָיו וְיֹאכְלוּהָ וְיֵהָנֶה בָּהּ. הָעוֹרֵב אַכְזָרִי הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ״ (תהלים קמז:ט), וְהַנֶּשֶׁר רַחֲמָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר ״יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ״ (דברים לב:יא; ראה תנחומא עקב ב):

פסוק יח

נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי. נִכְסוּ מִשֶּׁחָלְפוּ מֵעֵינַי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הָלְכוּ, שֶׁמְּמַהֲרִין לְהִסָּתֵר מִן הָעַיִן:

פסוק כ

וּמָחֲתָה. כּוֹפָה פִּיהָ לְמַטָּה, כְּדִכְתִיב ״כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ״ (מלכים ב כא:יג):

אָכְלָה. לָשׁוֹן נְקִיָּה דִּבֵּר הַכָּתוּב (יומא עה.):

פסוק כח

שְׂמָמִית. אַרִינְיָ״א בְּלַעַ״ז:

בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ. בְּיָדָהּ הִיא אוֹחֶזֶת וּמִתְדַּבֶּקֶת בַּכְּתָלִים (בראשית רבה סו,ז):

פסוק כט

מְטִיבֵי צָעַד. הוֹלְכִים וּמַצְלִיחִים בִּגְבוּרָתָם:

פסוק לא

זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ. לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ, וּלְפִי הַמַּשְׁמָע הִיא חַיָּה תְּשׁוּשָׁה מָתְנַיִם:

וּמֶלֶךְ אַלְקוּם. לֹא יָדַעְתִּי מַה הוּא לְפִי פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה פּוֹתְרִין חָמֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ שֶׁל אַרְבַּע דְּבָרִים כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, לְפִי שֶׁנִּתְאַמְּצָה מֶמְשַׁלְתָּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּעָוֹן שֶׁעָבְרוּ עַל חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה, הִזְכִּירָם חֲמִשָּׁה פְּעָמִים:

טז שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם. שְׁאוֹל מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר בִּנְבוּכַדְנֶצַּר ״הִרְחִיב כַּשְּׁאוֹל נַפְשׁוֹ״ (חבקוק ב:ה). וְעֹצֶר רָחַם זוֹ הִיא מָדַי שֶׁבִּימֵיהֶם עָצְרוּ רַחֲמִים מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד״ (אסתר ג:יג):

אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם. זוֹ יָוָן, שֶׁלֹּא שָׂבְעָה מִלִּגְזֹר גְּזֵרוֹת רָעוֹת עַל יִשְׂרָאֵל:

וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן. נֶגֶד עֵשָׂו, שֶׁעָשָׂה בְּחֵמָה בּוֹעֶרֶת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׁמִיד טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד (אסתר ג:יג). וְכֵן:

יט דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר. זוֹ בָּבֶל, ״הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל… אֶרֶךְ הָאֵבֶר״ (יחזקאל יז:ג):

נָחָשׁ. זוֹ מָדַי (דניאל ח:כ):

דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם. זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא קַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ (משלי ל:יט):

דֶּרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה. זוֹ פָּרַס שֶׁאָמְרָה: ״לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבֶרֶת״ (ישעיהו מז:ז):

כ כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת. זוֹ הָרָעָה גָּרְמָה לָהֶם לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּאֲפָה בַּעֲבוֹדַת גִּלּוּלִים, וּכְדַאי הוּא הַפּוּרְעָנִיּוֹת לָבוֹא לָהּ:

וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן. כְּדַאֲמַר ״הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי״ (ירמיה ב:לה). [עד כאן לשוֹן רש״י שבמק״ג]:

כא רָגְזָה אֶרֶץ. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

כב תַּחַת עֶבֶד. זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁהָיָה עֶבֶד לִמְרוֹדַךְ בַּלְאֲדָן וְכוֹתֵב אִגְּרוֹתָיו, כְּדִגְרָסִינַן בְּחוּלִין (סנהדרין צו.):

וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם. זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה מֵאָה וּשְׁמוֹנִים יוֹם (אסתר א:ד):

כג שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל. כְּנֶגֶד יָוָן:

וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. זֶה עֵשָׂו, שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲבֹד לְיַעֲקֹב וְנֶהְפַּךְ הַדְּבָרִים:

כה הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז. זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה״ (ישעיהו כג:יג):

וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם. נְבוּכַדְנֶצַּר עָשָׂה כָבוֹד אֶחָד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּימֵי מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן אֲשֶׁר שָׁלַח סְפָרִים לְחִזְקִיָּהוּ וְכָתַב שָׁם: שְׁלָם לְמַלְכָּא חִזְקִיָּהוּ, שְׁלָם לְקַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, שְׁלָם לֶאֱלָהָא רַבָּא. וּנְבוּכַדְנֶצַּר כּוֹתֵב אִגְּרוֹתָיו הָיָה, וְלֹא הָיָה שָׁם אוֹתוֹ הַיּוֹם; וּכְשֶׁבָּא וְסִפְּרוּ לוֹ מַה שֶּׁעָשׂוּ, אָמַר לָהֶם: אֱלָהָא רַבָּא קְרִיתוּ לֵיהּ וּכְתַבִיתוּ לֵיהּ בְּסוֹף? רָץ אַחַר הַשָּׁלִיחַ וְהֶחֱזִירוֹ. בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ מְרוּצָה זָכָה לַמַּלְכוּת; הֲרֵי שֶׁהֵכִין בַּקַּיִץ לַחְמוֹ כְּדֶרֶךְ הַנְּמָלָה (סנהדרין צו.):

כו שְׁפַנִּים עַם לֹא־עָצוּם. זֶה מָדַי וּפָרָס:

וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם: שֶׁבָּנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:

כח שַׁמָּמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ. זֶה עֵשָׂו שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ (בראשית כז:כב):

בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ. שֶׁנִּכְנַס לְהֵיכַל מֶלֶךְ וְהֶחֱרִיבוֹ:

ל לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה. זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ד:ז) ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ״:

זַרְזִיר מָתְנַיִם. זוֹ מָדַי וּפָרַס, שֶׁזֵּרְזוּ מָתְנֵיהֶם וְהָרְגוּ לְבֵלְשַׁצַּר וְנָטְלוּ מַלְכוּת בָּבֶל (דניאל ה:ל):

אוֹ תָיִשׁ. זֶה יָוָן שֶׁנִּקְרָא תַּיִשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר״ הוּא ״מֶלֶךְ יָוָן״ (דניאל ח:כא):

וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ. זוֹ אֻמַּת אֲרָם, שֶׁאָמַר ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״ (ישעיה מז:ח), אֵין נִצָּב לְעֻמָּתוֹ, אַלְקוּם – אֵין עוֹמֵד עִמּוֹ:

פסוק לב

אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא. אִם נִתְנַבַּלְתָּ עַל יְדֵי חֲבֵירְךָ שֶׁחֵירְפְךָ (ס״א: עַל יְדֵי דַּבּוּרְךָ שֶׁחֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ) אֶת עַצְמְךָ, סוֹפְךָ לְהִנָּשֵׂא בַּדָּבָר:

וְאִם זַמּוֹתָ. בְּלִבְּךָ לְהִתְקוֹטֵט, שִׂים יָד עַל פֶּה וּשְׁתוֹק:

פסוק לג

כִּי מִיץ חָלָב. כִּי כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא חֶמְאָה עַל יְדֵי מִיץ חָלָב וְדָם עַל יְדֵי מִיץ הַחוֹטֶם יוֹתֵר מִדַּי, כֵּן יֵצֵא רִיב עַל יְדֵי מִיץ אַפַּיִם שֶׁל כַּעַס. מִיץ סְחִיטָה פרימדור״א בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״וַיִּמֶץ טַל וְגוֹ׳״ (שופטים ו:לח). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (ברכות סג:): אִם נִבַּלְתָּ עַצְמְךָ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, לִדְרוֹשׁ וְלִשְׁאוֹל סְפֵקוֹתֶיךָ לְרַבְּךָ, וַאֲפִלּוּ נִרְאֵיתָ לוֹ כְּשׁוֹטֶה בְּלֹא לֵב, סוֹפְךָ שֶׁתְּהֵא מְנֻשָּׂא; וְאִם זַמּוֹתָ – אִם שַׂמְתָּ זְמָם עַל פִּיךָ וְחָסַמְתָּ אוֹתוֹ וְלֹא שָׁאַלְתָּ לוֹ הַכֹּל, סוֹפְךָ כְּשֶׁיִּשְׁאָלְךָ דְּבַר הֲלָכָה, תִּתֵּן יָד לַפֶּה וְתֵאָלֵם, שֶׁלֹּא תֵדַע לַעֲנוֹת כְּלוּם בּוֹ. כַּאֲשֶׁר מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה, כֵּן מִיץ אַפַּיִם. שֶׁרַבְּךָ כּוֹעֵס בְּךָ שֶׁלֹּא הֲבִינוֹתָ מַהֵר, וְאַתָּה מִתְנַבֵּל עָלֶיהָ – סוֹף יוֹצִיא מִפִּיךָ אַחַר זְמַן הֲלָכוֹת רַבּוֹת וְהוֹרָאוֹת:

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה