רש"י על משלי· רש״י
פרק ל · פסוק לג
כִּי מִיץ חָלָב. כִּי כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא חֶמְאָה עַל יְדֵי מִיץ חָלָב וְדָם עַל יְדֵי מִיץ הַחוֹטֶם יוֹתֵר מִדַּי, כֵּן יֵצֵא רִיב עַל יְדֵי מִיץ אַפַּיִם שֶׁל כַּעַס. מִיץ סְחִיטָה פרימדור״א בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״וַיִּמֶץ טַל וְגוֹ׳״ (שופטים ו:לח). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (ברכות סג:): אִם נִבַּלְתָּ עַצְמְךָ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, לִדְרוֹשׁ וְלִשְׁאוֹל סְפֵקוֹתֶיךָ לְרַבְּךָ, וַאֲפִלּוּ נִרְאֵיתָ לוֹ כְּשׁוֹטֶה בְּלֹא לֵב, סוֹפְךָ שֶׁתְּהֵא מְנֻשָּׂא; וְאִם זַמּוֹתָ – אִם שַׂמְתָּ זְמָם עַל פִּיךָ וְחָסַמְתָּ אוֹתוֹ וְלֹא שָׁאַלְתָּ לוֹ הַכֹּל, סוֹפְךָ כְּשֶׁיִּשְׁאָלְךָ דְּבַר הֲלָכָה, תִּתֵּן יָד לַפֶּה וְתֵאָלֵם, שֶׁלֹּא תֵדַע לַעֲנוֹת כְּלוּם בּוֹ. כַּאֲשֶׁר מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה, כֵּן מִיץ אַפַּיִם. שֶׁרַבְּךָ כּוֹעֵס בְּךָ שֶׁלֹּא הֲבִינוֹתָ מַהֵר, וְאַתָּה מִתְנַבֵּל עָלֶיהָ – סוֹף יוֹצִיא מִפִּיךָ אַחַר זְמַן הֲלָכוֹת רַבּוֹת וְהוֹרָאוֹת: