רש"י על משלי· רש״י
פרק ל · פסוק י
אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד. אַל תִּמְסֹר דִּין עַל אָדָם לִצְעֹק עָלָיו לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲפִלּוּ הוּא רָשָׁע אֲשֶׁר אָבִיו יְקַלֵּל, וְכָל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֲמוּרוֹת כָּאן בּוֹ. וּרְאָיָה לַדָּבָר מֵהוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים בְּפֶרֶק ׳הָאִשָּׁה׳ (פסחים פז.), שֶׁהִלְשִׁין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאָמַר: הַחֲלִיפֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים״ (הושע א:ב):