רש"י על משלי· רש״י
פרק ל · פסוק ד
מִי עָלָה שָׁמַיִם. כְּמֹשֶׁה (שמות יט:ג):
מִי אָסַף רוּחַ. פִּיחַ הַכִּבְשָׁן (שמות ט:י):
מִי צָרַר מַיִם. ״קָפְאוּ תְהוֹמוֹת, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד״ (שמות טו:ח) בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה:
מִי הֵקִים. אֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁבַּהֲקָמָתוֹ נִתְבַּסְּסוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. כָּךְ נִדְרַשׁ בַּפְּסִיקְתָּא (פסיקתא רבתי א,ד):
מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ. אִם תֹּאמַר: כְּבָר הָיָה דֻּגְמָתוֹ, אֱמוֹר: מַה שֵּׁם בְּנוֹ? אֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה יָצְאָה מִמֶּנּוּ, וְנֵדַע מִי הוּא?
כִּי תֵדָע. אִם תֵּדַע מִי הוּא, וְאֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לַעֲבֹר עַל דְּבָרָיו?