רש"י על משלי· רש״י
פרק כח · פסוק יז
אָדָם עָשׁוּק בְּדַם נָפֶשׁ. (שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֹשֶׁק דָּם) הוּא הַמַּחֲטִיא אֶת חֲבֵרוֹ וְאָבְדָה נַפְשׁוֹ עַל יָדוֹ:
עַד בּוֹר יָנוּס. עַד יוֹם מוֹתוֹ יָנוּס לְעֶזְרָה, שֶׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ:
וְאַל יִתְמְכוּ בוֹ. מִשָּׁמַיִם לְהַסְפִּיק בְּיָדוֹ לָשׁוּב, שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגַן עֵדֶן וְתַלְמִידוֹ בְּגֵיהִנֹּם. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא פז.):