רש"י על משלי· רש״י
פרק כח
פסוק א
נָסוּ וְאֵין רוֹדֵף רָשָׁע. נָסוּ הָרְשָׁעִים כְּשֶׁיָּבֹא אֵידָם וְיִפְּלוּ בְּדָבָר קַל מֵאֵין רוֹדֵף:
וְצַדִּיקִים. אַמִּיץ לִבָּם (עמוס ב:טז) בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּכְפִיר אֲשֶׁר יִבְטַח בִּגְבוּרָתוֹ:
פסוק ב
בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ. שֶׁזֶּהוּ פֻּרְעָנוּת לָאָרֶץ, בִּהְיוֹת שָׂרֶיהָ רַבִּים הָרוֹדְפִים רַק אַחַר בִּצְעָם:
וּבְאָדָם מֵבִין. וּבִשְׁבִיל אָדָם מֵבִין יִתְאָרֵךְ הַפּוּרְעָנוּת מִלָּבוֹא:
פסוק ג
גֶּבֶר רָשׁ. דַּיָּן עַם הָאָרֶץ:
עוֹשֵׁק דַּלִּים. בְּדִין עַל שֶׁאֵינוֹ מָתוּן בְּדִין, הֲרֵי הוּא כְּמָטָר הַסּוֹחֵף אֶת הַשָּׂדֶה וְאֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת:
סוֹחֵף. שׁוֹטֵף, וּבַמִּשְׁנָה (כתובות ז,ח): ״נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ״, וְכֵן ״נִסְחַף אַבִּירֶיךָ״ (ירמיהו מו:טו) – נִשְׁטְפוּ וּמָעֲדוּ וְכָשְׁלוּ:
פסוק ה
אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט. אֵינָם מְשִׂימִים לֵב לְפוּרְעָנִיּוֹת הָעֲתִידוֹת, שֶׁיִּתְבּוֹנְנוּ בָּהּ וְיָשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם וְיִנָּצְלוּ:
וּמְבַקְשֵׁי ה׳ יָבִינוּ כֹל. טוֹבָה וְרָעָה. מִשְׁפָּט. יוֹשְׁטִיצָ״א בְּלַעַ״ז; כָּךְ פֵּרֵשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, בראשית לז) עַל דּוֹר הַמַּבּוּל:
פסוק ו
טוֹב רָשׁ. אַף עָנִי שֶׁבַּתּוֹרָה:
וְהוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ. בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים:
פסוק ז
וְרוֹעֶה זוֹלְלִים. מְחַבֵּר לוֹ זוֹלְלִים, וְהוּא לְשׁוֹן רֵעִים:
פסוק ח
מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים. הָרְשׁוּת שׁוֹמְעִין עָלָיו שֶׁהוּא מִתְעַשֵּׁר בְּלֹא מִשְׁפָּט, וְנוֹטְלִין מָמוֹנוֹ, וּבוֹנִין בּוֹ גְּשָׁרִים וּמְתַקְּנִין בּוֹ הַדְּרָכִים, וְזֶהוּ חֲנִינַת דַּלִּים. כָּךְ דְּרָשׁוֹ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, משפטים ה):
פסוק י
בִּשְׁחוּתוֹ. מִלְּשׁוֹן שַׁחַת:
פסוק יא
אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין. כְּנֶגֶד רַב וְתַלְמִיד הוּא מְדַבֵּר, שֶׁהַתַּלְמִיד חוֹקֵר וְעַל יָדוֹ הָרַב מִתְחַכֵּם:
פסוק יב
יְחֻפַּשׂ אָדָם. יִתְחַפֵּשׂ בְּכָל מִינֵי עֲלִילוֹת:
פסוק יג
וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב. מוֹדֶה פְּשָׁעָיו וְעוֹזְבָם מִשּׁוּב בָּם עוֹד:
פסוק יד
מְפַחֵד תָּמִיד. דּוֹאֵג מֵעֹנֶשׁ, וּבְכָךְ מִתְרַחֵק מֵעֲבֵירָה:
פסוק טו
אֲרִי נוֹהֵם. הוּא לָהֶם:
וְדֹב שׁוֹקֵק. נְהִימָה לַאֲרִי וּשְׁקִיקָה לַדֹּב, שְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן צְעָקָה:
פסוק טז
חֲסַר תְּבוּנוֹת. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא חֲסַר תְּבוּנָה הוּא רַב מַעֲשַׁקּוֹת, כִּי אֵינוֹ נוֹתֵן לֵב עַל חַיָּיו וּמַרְבֶּה לַעֲשֹׁק; שֶׁהֲרֵי הַשׂוֹנֵא בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים:
פסוק יז
אָדָם עָשׁוּק בְּדַם נָפֶשׁ. (שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֹשֶׁק דָּם) הוּא הַמַּחֲטִיא אֶת חֲבֵרוֹ וְאָבְדָה נַפְשׁוֹ עַל יָדוֹ:
עַד בּוֹר יָנוּס. עַד יוֹם מוֹתוֹ יָנוּס לְעֶזְרָה, שֶׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ:
וְאַל יִתְמְכוּ בוֹ. מִשָּׁמַיִם לְהַסְפִּיק בְּיָדוֹ לָשׁוּב, שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגַן עֵדֶן וְתַלְמִידוֹ בְּגֵיהִנֹּם. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא פז.):
פסוק יח
יִפּוֹל בְּאֶחָת. בְּרָעָה אַחַת, וְאֵין תְּקוּמָה לְמַפַּלְתּוֹ:
פסוק יט
יִשְׂבַּע רִישׁ. עֲנִיּוּת:
פסוק כ
אִישׁ אֱמוּנוֹת. הַנּוֹתֵן מַעַשְׂרוֹתָיו בֶּאֱמוּנָה, שֶׁאֵין עֵד בַּדָּבָר אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רוֹאֶה וּמַרְבֶּה לוֹ בְּרָכָה:
וְאָץ לְהַעֲשִׁיר. דּוֹחֵק הַשָּׁעָה לְהִתְעַשֵּׁר בְּשֶׁל עֲנִיִּים:
פסוק כא
יִפְשַׁע גָּבֶר. הַמַּטֶּה מִשְׁפָּט:
פסוק כב
נִבְהָל לַהוֹן. מְמַהֵר לְהַרְבּוֹת הוֹן וְגוֹזֵל תְּרוּמוֹתָיו וּמַעַשְׂרוֹתָיו (תנחומא, בהר א):
כִּי חֶסֶר יְבוֹאֶנּוּ. חִסָּרוֹן יָבֹא לוֹ, שֶׁהַמְּאֵרָה מִשְׁתַּלַּחַת בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו:
פסוק כג
מוֹכִיחַ אָדָם וְגוֹ׳. עַל עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ וּמַפְרִישׁוֹ מֵהֶם:
אַחֲרַי חֵן. לְאַחַר זְמַן חֵן יִמְצָא בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן. מָצִינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מד:ה): כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַחֲרֵי׳ אֵינוֹ אֶלָּא מֻפְלָג, ׳אַחַר׳ סָמוּךְ. בְּתַנְחוּמָא (תנחומא, הוספה לפרשת דברים ב) עַל ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים״ (דברים א:א): מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי, זֶה מֹשֶׁה שֶׁהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל אַחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנִּקְרְאוּ ׳אָדָם׳, שֶׁנֶּאֱמַר ״אָדָם אַתֶּם״ (יחזקאל לד:לא), וְנֶאֱמַר בּוֹ ״כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי״ (שמות לג:יז); מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן. זֶה בִּלְעָם, הָאוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל דְּבָרִים מְתֻקָּנִים ״מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב״ (במדבר כד:ה). מֹשֶׁה מַכְרִיז: ״הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה״ (דברים יא:טז), וּבִלְעָם מַכְרִיז וּמַחֲנִיף: עֲשׂוּ תַּאֲוַתְכֶם וְאֵינוֹ מַקְפִּיד! ״לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב״ (במדבר כג:יט) – בָּאֻמּוֹת, אֲבָל בָּכֶם אוֹמֵר וְלֹא יַעֲשֶׂה (ראה שם). וּשְׁלֹמֹה צָוַח עַל שְׁנֵיהֶם: ״נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא״ (משלי כז:ו):
פסוק כד
גּוֹזֵל אָבִיו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
וְאִמּוֹ. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, שֶׁגּוֹזֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַפְרִיד מִמֶּנּוּ בָּנָיו וְגוֹזֵל מֵהֶם טוֹבָה:
מַשְׁחִית. יָרָבְעָם (סנהדרין קב.):
פסוק כה
רְחַב נֶפֶשׁ. לְהַשִּׂיג כָּל תַּאֲוָתוֹ:
יְגָרֶה מָדוֹן. מְגָרֶה עָלָיו מִדַּת הַדִּין:
פסוק כז
נוֹתֵן לָרָשׁ. צְדָקָה:
(אֵין מַחְסוֹר. לְהַרְבּוֹת לוֹ צְדָקָה סא״א). וְכֵן הָרַב שֶׁאֵינוֹ מוֹנֵעַ תּוֹרָה מִפִּי הַתַּלְמִיד: