אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק כז

פרק כו

פסוק א

אַל תִּתְהַלֵּל. אַל תִּתְפָּאֵר עַכְשָׁיו בְּדָבָר שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת לְיוֹם מָחָר:

כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם. שֶׁמָּא הַיּוֹם יִוָּלֵד שׁוּם רָעָה, שֶׁיְּבַטֵּל מַחְשְׁבוֹת מָחָר:

פסוק ג

וְנֵטֶל. מַשָּׂא:

וְכַעַס אֱוִיל. שֶׁהָאֱוִיל מַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גּוֹרֵם לְהָבִיא כַּעַס לָעוֹלָם:

פסוק ד

וְשֶׁטֶף אָף וּמִי יַעֲמֹד. לִפְנֵי קִנְאָתוֹ שֶׁל קַנָּא וְנַקָּם:

פסוק ו

וְנַעְתָּרוֹת. לְשׁוֹן גֹּדֶל, כְּמוֹ ״הַעְתַּרְתֶּם עָלַי״ (יחזקאל לה:יג):

פסוק ז

תָּבוּס נֹפֶת. תִּרְמוֹס בְּרֶגֶל, כְּמוֹ ״נָבוּס קָמֵינוּ״ (תהלים מד:ו):

כָּל־מַר מָתוֹק. כָּל דָּבָר מַר, מָתוֹק לָהּ. וְיֵשׁ לְפוֹתְרוֹ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה: הַמַּרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּשָׂבֵעַ, שֶׁאֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְדִבְרֵי תוֹרָה לְתַאֲוַת נֶפֶשׁ, תָּבוּס נֹפֶת. אַף הַטְּעָמִים הַמְיֻשָּׁבִים עַל הַלֵּב אֵינָם חֲשׁוּבִים עָלָיו; וְהַמִּתְאַוֶּה לָהּ, אֲפִלּוּ דְּבָרִים הַבָּאִים לוֹ בִּמְרִירוּת וּבִיגִיעָה הֵם מְתוּקִים לוֹ:

פסוק ח

נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ. שֶׁהוֹלֶכֶת וּמִטַּלְטֶלֶת, כֵּן הָאִישׁ הַנּוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ. תַּלְמִיד חָכָם הַנּוֹדֵד מִן הַלִּמּוּד, מִלַּחֲזֹר עַל גִּרְסָתוֹ:

פסוק ט

שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת. רֵיחַ שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן וְרֵיחַ קְטֹרֶת מְשַׂמְּחִין לֵב:

וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ. מִי שֶׁחֲבֵרוֹ מְקָרְבוֹ וּמְמַתֵּק לוֹ בִּדְבָרָיו, הוּא טוֹב מִמַּה שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹעַצְתּוֹ. דָּבָר אַחֵר: וּמֶתֶק רֵעֵהוּ הַמַּכְשִׁיר מַעֲשָׂיו, שֶׁהֵן מְתוּקִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, טוֹב לוֹ מִמַּה שֶׁהוּא מְמַלֵּא תַּאֲוַת לִבּוֹ:

פסוק י

רֵעֲךָ. וְרֵעַ אָבִיךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא רֵעַ לְיִשְׂרָאֵל, וְרֵעַ אָבִיךָ שֶׁחִיבֵּב אֶת אֲבוֹתֶיךָ:

אַל תַּעֲזֹב. אִם עָזַבְתָּ, יָבֹא עָלֶיךָ פֻּרְעָנוּת:

וּבֵית אָחִיךָ. אַל תִּבְטַח בִּבְנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל שֶׁיְּקָרְבוּךָ. מָצִינוּ (תנחומא, יתרו ה): כְּשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל הָיוּ אוֹמְרִים לְמוֹלִיכֵיהֶם בְּקוֹלָר: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹלִיכוּנוּ בְּדֶרֶךְ אַחֵינוּ בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וְהָיוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל יוֹצְאִים לִקְרָאתָם וּמְקַדְּמִין אוֹתָם בְּמִינֵי מְלוּחִים וְנוֹדוֹת נְפוּחִים:

מֵאָח רָחוֹק. טוֹב שֶׁיִּשְׁכּוֹן בֵּינֵיכֶם הַקָּרוֹב לְקוֹרְאָיו (תהלים קמה:יח), מִשֶּׁתָּבוֹאוּ אֵצֶל אָח שֶׁנִּתְרַחֵק, לֵאמֹר ״יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְגוֹ׳״ (בראשית כז:מא):

פסוק יא

חֲכַם בְּנִי. הִתְחַכֵּם בְּנִי:

וְשַׂמַּח לִבִּי. וּתְהֵא לִבִּי שָׂמֵחַ בְּךָ:

פסוק יב

עָרוּם רָאָה רָעָה. רוֹאֶה פֻּרְעָנוּת הַבָּאָה עַל הָאָרֶץ וְנִסְתָּר הֵימֶנָּה, שֶׁמָּשַׁךְ יָדוֹ מִן הָעֲבֵירָה. וּפְתָאיִם לֹא נִסְתְּרוּ אֶלָּא עָבְרוּ בְּדֶרֶךְ רָעָה:

וְנֶעֱנָשׁוּ. וְנִפְסְדוּ:

פסוק יג

כִּי עָרַב זָר. אָדָם שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב, גּוֹרֵם שֶׁאָמַר הַדַּיָּן לַמַּלְוֶה: קַח בִּגְדוֹ! (בבא מציעא קטו.):

פסוק יד

מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ. יֵשׁ מְשַׁבֵּחַ אֶת חֲבֵירוֹ יוֹם יוֹם, וְהַבְּרָכָה נֶהֱפֶכֶת לִקְלָלָה, שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא וַתְרָן בְּמָמוֹנוֹ וְעָשִׁיר, וְהַכֹּל בָּאִין וְשׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ, וְהַמַּלְכוּת מִתְגָּרֶת בּוֹ לִגְבּוֹת מָמוֹן. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (ערכין טז.). וְעוֹד יֵשׁ בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, בלק כד): כְּנֶגֶד בִּלְעָם שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל רָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וְגוֹ׳״ (במדבר כג:ז), לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת קוֹל, וְסוֹפוֹ יָעַץ לְהַחֲטִיאָם:

פסוק טו

דֶּלֶף טוֹרֵד. גֶּשֶׁם הַנּוֹטֵף מִן הַגַּג לְתוֹךְ הַבַּיִת וְטוֹרֵד אֶת בְּנֵי הַבַּיִת:

בְּיוֹם סַגְרִיר. יוֹם הַגֶּשֶׁם, שֶׁהַכֹּל נִסְגָּרִים בְּבָתֵּיהֶם:

וְאֵשֶׁת מְדִינִים נִשְׁתָּוָה. שְׁנֵיהֶם שָׁוִין (יבמות סג:):

פסוק טז

צוֹפְנֶיהָ צָפַן רוּחַ. מִי שֶׁסָּבוּר לְשָׁמְרָהּ מִתְּזְנוּתֶיהָ, צְפוּנַת רוּחַ הוּא; כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִצְפֹּן הָרוּחַ, כֵּן הִיא, לֹא תִצָּפֵנֶה:

וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא. קוֹרֵא הוּא הַצָּרַעַת לָבוֹא עָלָיו עַד שֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה, כַּמְּצֹרָע הַמִּטַּהֵר בְּשֶׁמֶן בְּבֹהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית (ויקרא יד:יז):

פסוק יז

יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ. יַחַד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְחַדְּדִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה (תענית ז.):

פסוק יח

יֹאכַל פִּרְיָהּ. וְכֵן שׁוֹמֵר אֲדוֹנָיו יְכֻבָּד, וְיֹאכַל פְּרִי מַעֲלָלָיו:

פסוק יט

כַּמַּיִם. הַלָּלוּ הַפָּנִים שֶׁאַתָּה מַרְאֶה לְתוֹכָן, הֵן מַרְאוֹת לְךָ:

כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם. חֲבֵרוֹ, לְפִי מַה שֶּׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ אוֹהֲבוֹ, כֵּן הוּא מַרְאֶה לוֹ פָּנִים:

פסוק כ

שְׁאוֹל וַאֲבַדֹּה. לֹא תִשְׂבַּעְנָה מִלְּקַבֵּל אֶת הָרְשָׁעִים לְתוֹכָם, כְּשֵׁם שֶׁעֵינֵי הָאָדָם רָשָׁע לֹא תִשְׂבַּעְנָה מִלָּשׁוּט אַחַר יֵצֶר הָרָע, מִלְּמַלְּאוֹת תַּאֲוָתוֹ:

פסוק כא

מַצְרֵף. כְּלִי עָשׂוּי לְצָרֵף כֶּסֶף וְהַכּוּר עָשׂוּי לִבְחוֹן זָהָב, וְאִישׁ נִצְרָף וּמִתְחַשֵּׁב לְפִי מַהֲלָלוֹ. עַל יְדֵי שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְהַלְּלוֹת אוֹתוֹ בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, נִבְחָן לָרַבִּים, אִם טוֹב אִם רַע:

פסוק כב

הָרִיפוֹת. חִטִּים הַנִּדּוֹכִים בַּמַּכְתֵּשׁ:

מַכְתֵּשׁ. אֲסִיתָא (חולין נב.), מוֹרְטִיוֹ״ר בְּלַעַ״ז:

בַּעֱלִי. הוּא בּוּכְנָא, פּוֹלִי״ן מוֹרְטְר״וֹ בְּלַעַ״ז. עַל שֵׁם שֶׁמַּעֲלִין אוֹתוֹ וּמַכִּין בּוֹ תָּמִיד נִקְרָא עֱלִי:

פסוק כג

פְּנֵי צֹאנֶךָ. אַל יֵקַלּוּ בְּעֵינֶיךָ לְהִתְבּוֹנֵן בָּם תָּמִיד מַה הֵם צְרִיכִים:

פסוק כד

כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן. שֶׁאִם אַתָּה עָשִׁיר בְּכֶסֶף וּבְזָהָב, שֶׁמָּא לֹא יִתְקַיֵּם לְעוֹלָם. לְכָךְ אַל תְּבַזֶּה דְּבָרִים קְטַנִּים שֶׁלְּךָ:

פסוק כה

גָּלָה חָצִיר. כְּשֶׁגָּלָה הֶחָצִיר בִּימֵי נִיסָן וְיִרְאָה הַדֶּשֶׁא וְנֶאֶסְפוּ עֲשָׂבִים לִצְמֹחַ, אָז יֵיטִיב לְךָ, שֶׁיִּהְיוּ גִּזּוֹתֵיהֶם שֶׁל כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ:

פסוק כו

וּמְחִיר שָׂדֶה. יִשְׁווּ לְךָ הָעַתּוּדִים, כִּי תֹּאכַל הַבָּשָׂר וְתִמְכֹּר הָעוֹרוֹת:

פסוק כז

וְדֵי. פַּרְנָסָתְךָ:

לְלַחְמְךָ וּלְלֶחֶם בֵּיתֶךָ. תִּסְתַּפֵּק בַּחֲלֵב הָעִזִּים. הֲרֵי מְלִיצָתוֹ. וְהַמָּשָׁל כֵּן הוּא: פְּנֵי צֹאנְךָ – הָרַב הַמִּתְמַנֶּה עַל הַצִּבּוּר, יִשָּׂאֵם בְּחֵיקוֹ וִינַהֲלֵם לְאַט (ישעיהו מ:יא), כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן, וּבָזֹאת יֹאכַל פֵּרוֹת, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת:

גָּלָה חָצִיר. כְּשֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ שְׁמוּעוֹתָיו וְתִגְדַּל הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ, אָז יִהְיוּ הַכְּבָשִׂים הָאֵלֶּה לְבוּשׁוֹ, יִהְיוּ הַתַּלְמִידִים לוֹ לְשֵׁם וּלְבוּשׁ הוֹד וְהָדָר:

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה