רש"י על משלי· רש״י
פרק כז · פסוק כז
וְדֵי. פַּרְנָסָתְךָ:
לְלַחְמְךָ וּלְלֶחֶם בֵּיתֶךָ. תִּסְתַּפֵּק בַּחֲלֵב הָעִזִּים. הֲרֵי מְלִיצָתוֹ. וְהַמָּשָׁל כֵּן הוּא: פְּנֵי צֹאנְךָ – הָרַב הַמִּתְמַנֶּה עַל הַצִּבּוּר, יִשָּׂאֵם בְּחֵיקוֹ וִינַהֲלֵם לְאַט (ישעיהו מ:יא), כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן, וּבָזֹאת יֹאכַל פֵּרוֹת, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת:
גָּלָה חָצִיר. כְּשֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ שְׁמוּעוֹתָיו וְתִגְדַּל הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ, אָז יִהְיוּ הַכְּבָשִׂים הָאֵלֶּה לְבוּשׁוֹ, יִהְיוּ הַתַּלְמִידִים לוֹ לְשֵׁם וּלְבוּשׁ הוֹד וְהָדָר: