רש"י על משלי· רש״י
פרק כז · פסוק יד
מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ. יֵשׁ מְשַׁבֵּחַ אֶת חֲבֵירוֹ יוֹם יוֹם, וְהַבְּרָכָה נֶהֱפֶכֶת לִקְלָלָה, שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא וַתְרָן בְּמָמוֹנוֹ וְעָשִׁיר, וְהַכֹּל בָּאִין וְשׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ, וְהַמַּלְכוּת מִתְגָּרֶת בּוֹ לִגְבּוֹת מָמוֹן. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (ערכין טז.). וְעוֹד יֵשׁ בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, בלק כד): כְּנֶגֶד בִּלְעָם שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל רָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וְגוֹ׳״ (במדבר כג:ז), לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת קוֹל, וְסוֹפוֹ יָעַץ לְהַחֲטִיאָם: