רש"י על משלי· רש״י
פרק כז · פסוק טז
צוֹפְנֶיהָ צָפַן רוּחַ. מִי שֶׁסָּבוּר לְשָׁמְרָהּ מִתְּזְנוּתֶיהָ, צְפוּנַת רוּחַ הוּא; כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִצְפֹּן הָרוּחַ, כֵּן הִיא, לֹא תִצָּפֵנֶה:
וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא. קוֹרֵא הוּא הַצָּרַעַת לָבוֹא עָלָיו עַד שֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה, כַּמְּצֹרָע הַמִּטַּהֵר בְּשֶׁמֶן בְּבֹהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית (ויקרא יד:יז):