רש"י על משלי· רש״י
פרק כז · פסוק ט
שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת. רֵיחַ שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן וְרֵיחַ קְטֹרֶת מְשַׂמְּחִין לֵב:
וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ. מִי שֶׁחֲבֵרוֹ מְקָרְבוֹ וּמְמַתֵּק לוֹ בִּדְבָרָיו, הוּא טוֹב מִמַּה שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹעַצְתּוֹ. דָּבָר אַחֵר: וּמֶתֶק רֵעֵהוּ הַמַּכְשִׁיר מַעֲשָׂיו, שֶׁהֵן מְתוּקִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, טוֹב לוֹ מִמַּה שֶׁהוּא מְמַלֵּא תַּאֲוַת לִבּוֹ: