רש"י על משלי· רש״י
פרק כז · פסוק ז
תָּבוּס נֹפֶת. תִּרְמוֹס בְּרֶגֶל, כְּמוֹ ״נָבוּס קָמֵינוּ״ (תהלים מד:ו):
כָּל־מַר מָתוֹק. כָּל דָּבָר מַר, מָתוֹק לָהּ. וְיֵשׁ לְפוֹתְרוֹ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה: הַמַּרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּשָׂבֵעַ, שֶׁאֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְדִבְרֵי תוֹרָה לְתַאֲוַת נֶפֶשׁ, תָּבוּס נֹפֶת. אַף הַטְּעָמִים הַמְיֻשָּׁבִים עַל הַלֵּב אֵינָם חֲשׁוּבִים עָלָיו; וְהַמִּתְאַוֶּה לָהּ, אֲפִלּוּ דְּבָרִים הַבָּאִים לוֹ בִּמְרִירוּת וּבִיגִיעָה הֵם מְתוּקִים לוֹ: