רש"י על משלי· רש״י
פרק כו · פסוק ז
דַּלְיוּ שׁוֹקַיִם מִפִּסֵּחַ. גָּבְהוּ, כְּמוֹ ״דָּלּוּ עֵינַי״ (ישעיהו לח:יד); הַשּׁוֹקַיִם שֶׁל כָּל אָדָם נִרְאִין לַפִּסֵּחַ גְּבוֹהִים מִמֶּנּוּ. וְדָבָר זֶה מָשָׁל בְּפִי כְסִיל, הָאוֹמֵר אוֹתוֹ עַל לִמּוּד הַחָכְמָה: אֵיךְ אָנוּ בָּאִים לִלְמֹד הַחָכְמָה? נִפְלָאָה וּגְבוֹהָה הִיא מִמֶּנּוּ! הַמָּשָׁל אוֹמֵר: דַּלְיוּ שׁוֹקַיִם מִפִּסֵּחַ: