רש"י על משלי· רש״י
פרק כב
פסוק א
נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב. שֵׁם טוֹב:
מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב. נִבְחָר חֵן טוֹב:
פסוק ב
עוֹשֵׂה כֻלָּם ה׳. כְּשֶׁעָנִי אוֹמֵר לֶעָשִׁיר: פַּרְנְסֵנִי, וְהוּא עוֹנֶה קָשׁוֹת, עוֹשֵׂה כֻלָּם ה׳. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם חֲדָשִׁים, לָזֶה עָנִי וְלָזֶה עָשִׁיר (תמורה טז.):
פסוק ג
עָרוּם רָאָה רָעָה. עֹנֶשׁ שֶׁל עֲבֵרָה, וְנִסְתָּר וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה:
פסוק ד
עֵקֶב עֲנָוָה. בִּשְׁבִיל הָעֲנָוָה יִרְאַת ה׳ בָּאָה. דָּבָר אַחֵר: עֲנָוָה עִקָּר, וְהַיִּרְאָה טְפֵלָה וְעָקֵב לָהּ, מִדְרָס לְרַגְלֶיהָ (ירושלמי שבת א,ג):
פסוק ה
צִנִּים פַּחִים. כְּמוֹ ״לִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם״ (במדבר לג:נה), ״וּבָאוּ עָלַיִךְ הֹצֶן״ (יחזקאל כג:כד), לְשׁוֹן גְּדוּדִים וְלִסְטִים:
צִנִּים פַּחִים. הֵם טְמוּנִים בְּדַרְכֵי הַמְּעַקֵּשׁ דְּרָכָיו, כְּלוֹמַר: יִסּוּרִים מוּכָנִים לוֹ:
שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם. שֶׁמְּיַשֵּׁר מַעֲשָׂיו יִנָּצֵל מֵהֶם:
פסוק ו
חֲנוֹךְ לַנַּעַר. לְפִי מַה שֶּׁתְּלַמֵּד לַנַּעַר וּתְחַנְּכֵהוּ בִּדְבָרִים, אִם לְטוֹב אִם לְרַע, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה:
פסוק ז
עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל. עַם הָאָרֶץ צָרִיךְ לְתַלְמִיד חָכָם לְעוֹלָם (שבת קלט.):
פסוק ח
זוֹרֵעַ עַוְלָה. יִקְצָר אָוֶן לְפִי זְרִיעָתוֹ קְצִירָתוֹ, לְפִי פְּעֻלָּתוֹ יִהְיֶה קַבָּלַת מַשְׂכֻּרְתּוֹ:
וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה. קְנֵה הַשִּׁבֹּלֶת שֶׁלּוֹ כָּלֶה וְהוֹלֵךְ לוֹ. יֵשׁ אוֹמְרִים (סא״א): שֵׁבֶט חֲמָתוֹ, שֶׁרוֹדֶה בְּנֵי אָדָם, כָּלֶה וְהוֹלֵךְ לוֹ, לְפִי שֶׁמַּפְסִיד אֶת יְכָלְתּוֹ:
פסוק י
גָּרֵשׁ לֵץ. יֵצֶר הָרָע:
פסוק יא
אוֹהֵב טְהׇר לֵב חֵן שְׂפָתָיו. מִי שֶׁשְּׂפָתָיו חֵן:
רֵעֵהוּ מֶלֶךְ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבוֹ וּמְחַבְּבוֹ (בראשית רבה מא, ה):
פסוק יג
אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ. אֵיךְ אֵצֵא לִלְמֹד תּוֹרָה?
פסוק יד
שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת. פִּי עוֹבְדֵי גִּלּוּלִים:
זְעוּם ה׳. מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאוֹ, נוֹפֵל וְנִכְשָׁל בָּהּ:
זְעוּם. נָזוּף מִלְּפָנָיו:
פסוק טז
עוֹשֵׁק דָּל לְהַרְבּוֹת לוֹ. עֹשֶׁר:
נוֹתֵן לְעָשִׁיר. סוֹף שֶׁנּוֹתֵן מָמוֹנוֹ לְעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים הָעֲשִׁירִים, וְאַךְ לְמַחְסוֹר הוּא בָּא:
פסוק יז
הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים. לִלְמוֹד תּוֹרָה מֵחָכָם כָּל שֶׁהוּא:
וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי. וְאִם רַבְּךָ רָשָׁע, לֹא תִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו (חגיגה טו:):
פסוק יח
כִּי נָעִים. יְהִי לְךָ לְאַחַר זְמַן אִם תִּשְׁמְרֵם וְתִצְפְּנֵם בְּבִטְנֶךָ, שֶׁלֹּא תִּשְׁכָּחֵם. וְאֵימָתַי יִהְיוּ שְׁמוּרִים בְּלִבְּךָ? בִּזְמַן שֶׁיִּכּוֹנוּ עַל שְׂפָתֶיךָ. כַּאֲשֶׁר תּוֹצִיאֵם בְּפִיךָ (עירובין נד.):
פסוק יט
לִהְיוֹת בַּה׳ מִבְטַחֶךָ הוֹדַעְתִּיךָ. אֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁתִּבְטַח בַּה׳ וְתַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְלֹא תֹאמַר: אֵיךְ אֲבַטֵּל מִמְּלַאכְתִּי וְאֵיךְ אֶתְפַּרְנֵס?
פסוק כ
הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים. תּוֹרָה וּנְבִיאִים וּכְתוּבִים:
פסוק כא
לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ. שָׁלִישִׁים כָּתַבְתִּי לְךָ כְּדֵי שֶׁתָּבִין מִתּוֹכָם קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת. לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת:
לְשֹׁלְחֶיךָ. לְשׁוֹאֲלְךָ הוֹרָאָה:
פסוק כב
אַל תִּגְזָל דָּל. אַל תִּגְזְלֶנּוּ כִּי תִרְאֶנּוּ דַּל, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא דַּל, וְאֵין לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד נֶגְדְּךָ:
פסוק כג
כִּי ה׳ יָרִיב רִיבָם וְקָבַע. וְיִגְזֹל אֶת הַנֶּפֶשׁ:
קוֹבְעֵיהֶם. גּוֹזְלֵיהֶם. וּבִלְשׁוֹן אֲרַמִּי קְבִיעָה – גְּזֵלָה בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (ראש השנה כו,א-ב): אֲתָא הַהוּא גַּבְרָא לְקַמֵּיהּ אָמַר לֵיהּ: קַבְּעַן פְּלַנְיָא וְכוּ׳:
פסוק כד
אַל תִּתְרַע. אַל תִּתְחַבֵּר, לְשׁוֹן רֵעוּת:
פסוק כה
פֶּן תֶּאֱלַף. פֶּן תִּלְמַד:
פסוק כו
אַל תְּהִי בְתוֹקְעֵי כָף בָּעוֹרְבִים מַשָּׁאוֹת. הַלְוָאוֹת, כְּמוֹ ״מַשַּׁאת מְאוּמָה״ (דברים כד:י):
פסוק כח
אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם. אַל תָּשֵׁג אָחוֹר מִנְהַג אֲבוֹתֶיךָ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים קדושים פרשתא א פרק ג): הַמַּנִּיחַ כַּלְכָּלָה תַּחַת הַגֶּפֶן בִּשְׁעַת בְּצִירָה כְּדֵי שֶׁיִּפּוֹל בְּתוֹכוֹ הַפֶּרֶט, עַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל וְגוֹ׳. תַּסֵּג כְּמוֹ ״יִסּוֹגוּ אָחוֹר״ (תהלים קכט:ה):