רש"י על משלי· רש״י
פרק כא
פסוק ב
כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתוֹכֵן. וּמוֹנֶה:
פסוק ד
רוּם עֵינַיִם. גַּסּוּת הָרוּחַ:
וּרְחַב לֵב. חָפֵץ לְמַלֹּאות תַּאֲוַת לִבּוֹ, הוּא נִיר שֶׁל רְשָׁעִים – חֲרִישׁוּתָם וּמַחְשְׁבוֹתָם הוּא חַטָּאתָם:
פסוק ה
מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ. אָדָם יָשָׁר הַמִּתְהַלֵּךְ בֶּאֱמֶת וּבְמִשְׁפָּט חָרוּץ:
אַךְ לְמוֹתָר. לְהַצְלָחָה וּלְרֶוַח בָּאוֹת:
וְכָל אָץ. דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה:
פסוק ו
פֹּעַל אוֹצָרוֹת. לְהַרְבּוֹת הוֹן. בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר:
הֶבֶל נִדָּף וְגוֹ׳. מוֹקְשֵׁי (ס״א: מְבַקְּשֵׁי) מָוֶת הֵם לוֹ:
פסוק ז
יְגוֹרֵם. יָגוּר אוֹתָם:
פסוק ח
הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר. אִישׁ וְהוּא זָר, סָר מִן הַמִּצְוָה, דַּרְכּוֹ הֲפַכְפַּךְ:
פסוק ט
וּבֵית חָבֶר. שֶׁנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵירוֹ לְדַבֵּר עִם אִשְׁתּוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (אבות דרבי נתן לד,ו; סנהדרין קג:): נִיבָּא שֶׁסּוֹף הַשְּׁכִינָה לְהִסְתַּלֵּק מֵעַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּאֵשֶׁת מִדְיָנִים:
וּבֵית חָבֶר. בַּיִת שֶׁמְּחַבְּרִים בּוֹ רֵעִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּגוֹן צֶלֶם שֶׁהֶעֱמִיד מְנַשֶּׁה בְּהֵיכַל ה׳ (מלכים ב כא:ז):
פסוק יא
בַּעֲנׇשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי. עַל יְדֵי יִסּוּרֵי הַלֵּצִים הַפְּתָאִים מִתְחַכְּמִים וְשָׁבִים בִּתְשׁוּבָה:
פסוק יב
מַשְׂכִּיל צַדִּיק. צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נוֹתֵן לֵב לְהַכְרִית בֵּית רָשָׁע, כְּגוֹן זֵכֶר עֲמָלֵק (שמות יז:יד):
פסוק יד
מַתָּן בַּסֵּתֶר. צְדָקָה:
וְשֹׁחַד בַּחֵק. אַף זוֹ צְדָקָה. יִכְפֶּה אָף, יִכְפֶּה חֵמָה עַזָּה:
פסוק טו
שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. שִׂמְחָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת דִּין בַּצַּדִּיקִים כְּדֵי לְזַכּוֹתָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְשִׂמְחָה לַצַּדִּיק שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא יִסּוּרִין עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לָעוֹלָם הַבָּא. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים:
וּמְחִתָּה. הִיא לְפֹעֲלֵי אָוֶן, לְפִי שֶׁאֵין נוֹתְנִין לֵב לָשׁוּב וְאֵין הַיִּסּוּרִין מוֹעִילִין לָהֶן, וּמִצְטַעֲרִין וְלֹא לְהוֹעִיל:
פסוק טז
אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל. פּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה:
בִּקְהַל רְפָאִים. בַּעֲדַת גֵּיהִנֹּם (בבא בתרא עט.):
פסוק יז
אִישׁ מַחְסוֹר. מִי שֶׁאוֹהֵב שִׂמְחַת מִשְׁתֶּה תָּמִיד:
פסוק יח
כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד. צַדִּיק נֶחְלָץ וְרָשָׁע בָּא תַּחְתָּיו (ירושלמי ברכות ט:א), כְּגוֹן מָרְדְּכַי וְהָמָן (אסתר ז:ט-י):
פסוק יט
טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר. גַּם זֶה עַל סִלּוּק הַשְּׁכִינָה נֶאֱמַר:
פסוק כ
וּכְסִיל אָדָם. וּכְסִילוּת שֶׁל אָדָם:
פסוק כב
עִיר גִּבּוֹרִים עָלָה חָכָם. זֶה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁעָלָה לְבֵין הַמַּלְאָכִים גִּבּוֹרֵי כֹחַ (תהלים קג:כ). וַיּוֹרֶד וְגוֹ׳. תּוֹרָה:
פסוק כד
יָהִיר. גַּס רוּחַ, סוֹפוֹ לִהְיוֹת לֵץ שֶׁאֵינוֹ חָשׁ לִשְׁמוֹעַ מוּסָר:
פסוק כו
וְצַדִּיק יִתֵּן. כָּל צָרְכֵי בֵיתוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמֵּן לוֹ:
פסוק כז
אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ. וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהוּא מְבִיאוֹ לְהַרְשִׁיעוֹ, וּבְעֵצָה רָעָה, כְּגוֹן קָרְבְּנוֹת בִּלְעָם וּבָלָק, שֶׁלֹּא הָיוּ מְבִיאִים אֶלָּא לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל (במדבר כג):
פסוק כח
וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ. שֶׁקִּבֵּל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה ״לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ וְגוֹ׳״ (שמות כ:יג):
לָנֶצַח. תָּמִיד:
פסוק כט
הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו. הָרָשָׁע מַרְאֶה עַזּוּתוֹ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ:
בְּפָנָיו. מִלְּשׁוֹן ״אַף״ (משלי כט:כב):
פסוק ל
אֵין חָכְמָה וְגוֹ׳. אֵין כָּל חָכָם וְנָבוֹן חָשׁוּב לְנֶגֶד ה׳, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם, אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב (ברכות יט:):