אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק כ

פרק יט

פסוק ב

נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ מִתְעַבְּרוֹ. מְכַעֲסוֹ:

פסוק ג

כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב. לָנוּחַ מִמְּרִיבָה:

וְכָל אֱוִיל. שֶׁאֵינוֹ שָׁבַת מֵרִיב, תִּגָּלֶה קְלוֹנוֹ:

פסוק ד

מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ. מִפְּנֵי הַצִּנָּה יוֹשֵׁב הֶעָצֵל וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה:

פסוק ה

מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ. הֲלָכָה בְּלֵב חָכָם סְתוּמָה:

וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה. וְתַלְמִיד נָבוֹן בָּא וְדָלָה אוֹתָהּ מִמֵּעָיו:

פסוק ו

רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ. הַרְבֵּה יֵשׁ בְּנֵי אָדָם הַבּוֹטְחִים אֶל אוֹהֲבֵיהֶם הַמַּבְטִיחִים אוֹתָם חֶסֶד וְקוֹרְאִים לָהֶם בְּעֵת דָּחְקָם:

אִישׁ חַסְדּוֹ. הַמַּבְטִיחַ לוֹ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד:

וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא. הַמַּבְטִיחַ וְעוֹשֶׂה:

פסוק ח

מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין. כְּפִשׁוּטוֹ, אוֹ יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיֵשׁ לְפָרְשׁוֹ כְּנֶגֶד שׁוֹפְטֵי אֱמֶת:

פסוק יב

אֹ֣זֶן שֹׁמַ֤עַת וְעַ֣יִן רֹאָ֭ה וְגוֹ׳. כְּלוֹמַר: מַעֲשֵׂה יָדָיו הֵם, וְהוּא חָפֵץ בְּאֹזֶן שׁוֹמַעַת מוּסָר וְעַיִן הָרוֹאָה אֶת הַנּוֹלָד:

פסוק יג

אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ. כִּי תֵעָשֶׂה רָשׁ:

פסוק יד

רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה. הַקּוֹנֶה תּוֹרָה עַל יְדֵי הַדְּחָק וְיִסּוּרֵי רְעָבוֹן, אוֹמֵר: אוֹי לִי עַל רָעָה זֹאת וְהַצָּרָה הַזֹּאת. וּכְשֶׁהוֹלֵךְ לוֹ מָלֵא חָכְמָה אָז יִתְהַלָּל עַל הַצַּעַר שֶׁנִּצְטַעֵר:

וְאֹזֵל לוֹ. וְהוֹלֵךְ לוֹ:

פסוק יז

עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר. נִיאוּף אֵשֶׁת אִישׁ:

וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ. אֲבָנִים דַּקּוֹת, וְכֵן ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ״ (איכה ג:טז):

פסוק יח

מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה. אִם בָּאתָ לְהִלָּחֵם כְּנֶגֶד הַשָּׂטָן, בֹּא בְּתַחְבּוּלוֹת תְּשׁוּבָה וּתְפִלָּה וְתַעֲנִית:

פסוק יט

גּוֹלֶה סוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו. הַמְדַבֵּר חֲלָקוֹת לְפַתּוֹתְךָ וּלְהַסִּיתְךָ:

פסוק כ

מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ. בְּהַנְשִׁיף וּבְהַשְׁחִיר הַחֹשֶׁךְ, כְּלוֹמַר: בְּבֹא הָרָעָה:

פסוק כא

נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה. שֶׁנִּבְהַל לְמַהֵר וְלִטּוֹל תְּחִלָּה, כְּגוֹן בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שֶׁמִּהֲרוּ לִטּוֹל חֶלְקָם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְדִבְּרוּ בְּבֶהָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ״ (במדבר לב:טז) – עָשׂוּ אֶת הָעִקָּר טָפֵל, שֶׁהִקְדִּימוּ צֹאנָם לְטַפָּם (תנחומא, מטות ז):

וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ. שֶׁגָּלוּ כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כב) וּבְמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, מסעי י); ״בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְאָחָז וַיָּעַר ה׳ אֶת רוּחַ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְגוֹ׳״ (דברי הימים א ה:כו), וּשְׁאָר שְׁבָטִים גָּלוּ בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּהוּ הִיא הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה (מלכים ב יז:א-ו):

פסוק כה

מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ. כְּשֶׁאָדָם נִכְשָׁל וְנוֹקֵשׁ בַּעֲבֵירוֹת, מְקַלְקֵל אֶת קְדֻשָּׁתוֹ; כְּמוֹ ״וְשָׁתוּ וְלָעוּ״ (עובדיה א:טז):

וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. צָרִיךְ אָדָם לַחֲזֹר אַחַר קָרְבָּנוֹת, לִנְדֹּר וּלְהָבִיא וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ:

פסוק כו

מְזָרֶה רְשָׁעִים. פַּרְעֹה וְחֵילוֹ (שמות יד:כח):

מֶלֶךְ חָכָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן. גַּלְגַּל מִדָּתָם הֵשִׁיב עֲלֵיהֶם, ״וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת״ (שמות יד:כה) כְּנֶגֶד ״וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ״ (שמות ח:יא):

פסוק כז

נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם. הַנְּשָׁמָה שֶׁבְּקִרְבּוֹ מְעִידָה עָלָיו בַּדִּין (פסיקתא רבתי ח):

פסוק כט

תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם. כְּמוֹ שֶׁתִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם, כֵּן הַדְרַת זְקֵנִים שֵׂיבָה:

פסוק ל

חַבֻּרוֹת פֶּצַע תַּמְרוּק בְּרָע. דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ילקוט שמעוני משלי תתקנט): הַמְמָרֵק עַצְמוֹ לִדְבַר עֲבֵירָה, סוֹף בָּא לִידֵי פְּצָעִים וְחַבּוּרוֹת:

וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן. זֶה הַהִדְרוֹקָן (בבא מציעא קז:):

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה