רש"י על משלי· רש״י
פרק כא · פסוק טו
שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. שִׂמְחָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת דִּין בַּצַּדִּיקִים כְּדֵי לְזַכּוֹתָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְשִׂמְחָה לַצַּדִּיק שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא יִסּוּרִין עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לָעוֹלָם הַבָּא. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים:
וּמְחִתָּה. הִיא לְפֹעֲלֵי אָוֶן, לְפִי שֶׁאֵין נוֹתְנִין לֵב לָשׁוּב וְאֵין הַיִּסּוּרִין מוֹעִילִין לָהֶן, וּמִצְטַעֲרִין וְלֹא לְהוֹעִיל: