רש"י על משלי· רש״י
פרק יט · פסוק טו
עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה. הָעַצְלוּת מְבִיאָה לִידֵי שֵׁינָה, זוֹ הִיא הַמְּלִיצָה. אֲבָל הַמָּשָׁל – עַל הַמִּתְעַצֵּל בְּתַלְמוּדוֹ; סוֹף שֶׁשּׁוֹאֲלִין דְּבַר חָכְמָה מִמֶּנּוּ וְהוּא נִרְדָּם:
וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב. סוֹף שֶׁיְּהֵא עָנִי; וְכֵן הָרַמַּאי בְּתַלְמוּדוֹ, לַעֲשׂוֹת תּוֹרָתוֹ חֲבִילוֹת, סוֹף שֶׁהוּא יִשְׁכַּח: