רש"י על משלי· רש״י
פרק יט · פסוק ז
כָּל אֲחֵי רָשׁ. קְרוֹבָיו:
אַף כִּי מֵרֵעֵהוּ רָחֲקוּ. וְכָל שֶׁכֵּן מֵרֵעָיו וְשׁוֹשְׁבִינָיו וְאוֹהֲבָיו:
מְרַדֵּף אֲמָרִים. לֹא הֵמָּה אוֹמֵר: פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי קְרוֹבַי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי מֵרֵעַי, וְהַכֹּל דִּבְרֵי הֶבֶל. וְיֵשׁ לְפוֹתְרוֹ בְּמִי שֶׁהוּא רָשׁ בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים:
מְרַדֵּף אֲמָרִים לֹא הֵמָּה. מְחַזֵּר לְהוֹרוֹת הֲלָכָה וְלָאו בְּיָדוֹ, וְהַמִּדְרָשׁ פּוֹתְרוֹ בְּיוֹסֵף שֶׁהָיָה מוֹצִיא עַל אֶחָיו דִּבָּה, וְאָמַר לְאָבִיו שֶׁהֵן חֲשׁוּדִין עַל אֵבֶר מִן הַחַי, לְכָךְ שְׂנֵאוּהוּ וְנִקְרָא רָשׁ לְפִי שֶׁהָיָה מוֹצִיא דִּבַּת שֶׁקֶר עֲלֵיהֶם. וּמְחַזֵּר אַחַר אֲמָרִים לֹא הֵמָּה. לוֹ קְרִינָן וּמְרַדֵּף אֲמָרִים לַהֲנָאָתוֹ, וּלְעִנְיַן יוֹסֵף לוֹ הֵמָּה, כִּי עָלָיו חָזְרוּ דִּבָּתוֹ הוּא הָיָה אוֹמֵר שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אֵבֶר מִן הַחַי וְהַכָּתוּב מֵעִיד עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַקַּלְקָלָה הָיוּ שׁוֹחֲטִין שְׂעִיר עִזִּים שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים״ (בראשית לז:לא). הוּא אָמַר שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִין בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת לְכָךְ ״לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף״ (תהלים קה:יז), הוּא אָמַר שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בִּבְנוֹת הָאָרֶץ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְגָרֶה בְּךָ אֶת הַדֹּב לְכָךְ ״וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ׳״ (בראשית לט:ז) (בראשית רבה פד:ז):