רש"י על משלי· רש״י
פרק יט · פסוק ב
גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב. אֵין טוֹב לָאָדָם שֶׁהוּא בְּלֹא תּוֹרָה:
וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. הַחוֹטֵא רוֹפֵס וְדָשׁ הָעֲווֹנוֹת בַּעֲקֵבָיו, וְאוֹמֵר: קַל הוּא זֶה, אֶעֱבוֹר עָלָיו. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (עירובין ק:): גַּם בְּלֹא דַעַת, בְּכוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה בְּעַל כָּרְחָהּ:
וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. זֶה הַבּוֹעֵל וְשׁוֹנֶה. דָּבָר אַחֵר: זֶה הַמְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת (שבת צה.):