אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק יח

פרק יז

פסוק א

לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד. מִי שֶׁהוּא נִפְרָד מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, לְתַאֲוַת לִבּוֹ וְיִצְרוֹ הָרַע הוּא רוֹדֵף, וְסוֹף בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. בֵּין חֲכָמִים תִּגָּלֶה חֶרְפָּתוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ (נזיר כג:) בְּלוֹט שֶׁנִּפְרַד מֵאַבְרָהָם עַל תַּאֲוַת לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן״ (בראשית יג:יא). כָּל הַמִּקְרָא הַזֶּה עַל שֵׁם נִיאוּף נֶאֱמַר, וְסוֹפוֹ נִתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת: ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי״ (דברים כג:ד):

פסוק ב

כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ. כִּי אִם בְּגִלּוּי לִבּוֹ, הוּא חָפֵץ לְגַלּוֹת מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ:

פסוק ג

וְעִם קָלוֹן. תָּבוֹא חֶרְפָּה – מִי שֶׁבּוֹחֵר בְּקָלוֹן וְנִאוּף, חֶרְפָּה הִיא לוֹ:

פסוק ד

דִּבְרֵי פִי אִישׁ. כָּל אִישׁ שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן גִּבּוֹר גָּדוֹל בִּגְבוּרָה הוּא:

מְקוֹר חָכְמָה. כְּנַחַל נוֹבֵעַ וּכְמַיִם עֲמֻקִּים:

פסוק ה

שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב. כַּאֲשֶׁר פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (יומא פז.): לֹא טוֹב לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹשְׂאִים לָהֶם פָּנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִפְרָעִין מֵהֶן לָעוֹלָם הַבָּא:

טוֹב וְגוֹ׳. טוֹב לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמַּכְרִיעִין לָהֶם כַּף מֹאזְנַיִם לְחַיְּבָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִפְרָעִין מֵהֶן בְּחַיֵּיהֶן לָעוֹלָם הַבָּא. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ – כְּמַשְׁמָעוֹ:

פסוק ו

שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב. כָּל דְּבָרָיו בָּאִים בִּלְשׁוֹן תִּגְרָה:

וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא. קוֹרֵא לְיִסּוּרִין לַהֲבִיאָם עָלָיו:

פסוק ח

דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים. מַהֲלוּמוֹת:

פסוק ט

גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ. פּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה וְהוּא תַּלְמִיד חָכָם:

לְבַעַל מַשְׁחִית. לַשָּׂטָן:

פסוק י

מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה׳ בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב. וְהוּא מִתְחַזֵּק:

פסוק יא

וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה. עָשְׁרוֹ לוֹ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַבַּיִת נִרְצָף בְּרִצְפַּת אֲבָנִים הַסּוֹכְכִים עַל הָאָרֶץ, קָרוּי אֶבֶן מַשְׂכִּית:

פסוק יד

רוּחַ אִישׁ. רוּחַ גֶּבֶר שֶׁהוּא אִישׁ גִּבּוֹר וְאֵינוֹ נוֹתֵן דְּאָגָה בְּלִבּוֹ וּמְקַבֵּל כָּל הַבָּא עָלָיו בְּשִׂמְחָה וּבְחִבָּה:

יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ. אֵין כֹּחוֹ סָר מֵעָלָיו:

פסוק טז

מַתָּן אָדָם יַרְחִיב. כִּפְשׁוּטוֹ, וּמִדְרָשׁוֹ (במדבר רבה יג:יז): בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה מְדַבֵּר, שֶׁמַּרְחִיב לוֹ חֶלְקוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא, וְגַם בְּחַיָּיו לִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ, וְאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא חָשׁוּב:

פסוק יח

וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד. אֵלּוּ בַּעֲלֵי דִינִין, כְּמוֹ ״הַגִּישׁוּ עֲצוּמוֹתֵיהֶם״ (ישעיה מא:כא). וּבַמִּשְׁנָה (סנהדרין לא:): שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעַצְּמוּ בַדִּין. עַל שֵׁם שֶׁמְּרִיבוֹתָם עֲצוּמוֹת קְרוּיִים עֲצוּמִים, אוֹ לְשׁוֹן ׳חוֹזֶק׳ אוֹ לְשׁוֹן ׳אוֹטֶם׳, כְּמוֹ ״עֹצֵם עֵינָיו״ (ישעיה לג:טו):

פסוק יט

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז. יֵשׁ אָח נִפְשָׁע מֵאָחִיו וּמְאַבֵּד בְּמִרְדּוֹ קִרְיַת עֹז, כְּגוֹן לוֹט בְּאַבְרָהָם (בראשית יג), עֵשָׂו בְּיַעֲקֹב (בראשית כז:מא-מג):

וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן. וּמְרִיבָה שֶׁבֵּינֵיהֶם מַפְרִידָתָם לְעוֹלָם כִּבְרִיחַ זֶה שֶׁנּוֹעֲלִים בּוֹ שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן, שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בּוֹ (נזיר כג,א-ב):

פסוק כא

וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ. אוֹהֵב אֶת לְשׁוֹנוֹ וּמַרְגִּיל לַתּוֹרָה אוֹכֵל שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה (תנחומא, מצרע ב):

פסוק כב

מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב. מָצָא תּוֹרָה, וּכְמַשְׁמָעוֹ: אִשָּׁה טוֹבָה:

וַיָּפֶק רָצוֹן. וְיוֹצִיא; זֶה פְּשׁוּטוֹ. דָּבָר אַחֵר: אָדָם שֶׁמָּצָא אִשָּׁה וּמָצָא טוֹב וַיָּפֶק רְצוֹנוֹ, אוֹתוֹ הָאִישׁ מוֹצִיא רָצוֹן מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי יוֹסֵף קָרָא:

פסוק כג

תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ. דֶּרֶךְ זֶה בְּכָךְ וְדֶרֶךְ זֶה בְּכָךְ; לִמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת, הָרָשׁ יְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים. וְכֵן הָעִנְיָן הָרַב לַתַּלְמִיד:

פסוק כד

אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ. אָדָם שֶׁקּוֹנֶה לוֹ רֵעִים עוֹד יָבוֹא יוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָהֶם וִיקָרְבֵהוּ. וְאִם תֹּאמַר: מַה בְּכָךְ – יֵשׁ אוֹהֵב דָּבֵק מֵאָח, שֶׁיְּקָרְבֵהוּ יוֹתֵר מִקְּרוֹבָיו וְאֶחָיו:

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה