אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק יז

פרק טז

פסוק א

טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ. טוֹב הָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב בֵּיתוֹ וְעִירוֹ, וְהָיָה בְשַׁלְוָה מֵעֲבֵירוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב. שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין זִבְחֵי רִיב בְּבֵיתוֹ:

פסוק ב

עֶבֶד מַשְׂכִּיל וְגוֹ׳. עַל שֶׁהִשְׂכִּיל נְבוּכַדְנֶצַּר לִפְסֹעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עָלָה לִגְדֻלָּה וּמָשַׁל בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוֹבִישׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם וְחָלַק נַחֲלָתָם לְעֵינֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר: גֵּר צֶדֶק טוֹב מֵאֶזְרָח רָשָׁע, וְלֶעָתִיד לָבוֹא יְחַלֵּק שָׁלָל וְנַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר וְגוֹ׳״ (יחזקאל מז:כג):

פסוק ג

מַצְרֵף לַכֶּסֶף. כְּלִי שֶׁצּוֹרְפִין בּוֹ כֶּסֶף וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ מֵאֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי חֶרֶס, קָרוּי מַצְרֵף:

וְכוּר לַזָּהָב. כְּלִי שֶׁצּוֹרְפִין בּוֹ אֶת הַזָּהָב, כְּלִי שֶׁזּוֹקְקִין בּוֹ אֶת הַזָּהָב, כְּמוֹ קְדֵרָה שְׁבוּרָה, קְרוּיָה כּוּר:

מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב. הַמַּצְרֵף עָשׂוּי לִצְרֹף כֶּסֶף לִמְלַאכְתּוֹ וְכֵן הַכּוּר לְזַקֵּק הַזָּהָב, אֲבָל הַלְּבָבוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹקְקָן וּבוֹחֲנָן וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹתָן:

פסוק ד

מֵרַע. רָשָׁע:

מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן שֶׁקֶר. מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע וְעֵדֵי שֶׁקֶר:

מֵזִין. מַאֲזִין, מִי שֶׁהוּא מְשַׁקֵּר מַאֲזִין עַל לְשׁוֹן הַוֺּת:

פסוק ו

עֲטֶרֶת זְקֵנִים. כְּשֶׁרוֹאִים בְּנֵי בְנֵיהֶם הוֹלְכִין בְּדֶרֶךְ טוֹבָה:

וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. כְּשֶׁאֲבוֹתֵיהֶם צַדִּיקִים, הִיא תִּפְאֶרֶת הַבָּנִים:

פסוק ז

שְׂפַת יֶתֶר. דִּבְרֵי גַּאֲוָה:

אַף כִּי לְנָדִיב. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא נָאֶה שְׂפַת שֶׁקֶר לְנָדִיב:

פסוק ח

אֶבֶן חֵן. כְּשֶׁהָאָדָם בָּא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים וְשָׁב לוֹ, אֶבֶן חֵן וּמַרְגָּלִיּוֹת הִיא בְּעֵינָיו:

אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל. בְּכָל מַה שֶּׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מַצְלִיחוֹ:

פסוק ט

מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה. אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ, וְזֶה מְכַסֶּה עָלָיו וְאֵינֶנּוּ מַזְכִּיר לוֹ חַטָּאתוֹ וְאֵינוֹ מַרְאֶה לוֹ פָּנִים זוֹעֲמוֹת, גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיֹּאהַב אוֹתוֹ:

וְשׁוֹנֶה בְדָבָר. שֶׁנּוֹטֵר אֵיבָה וּמַזְכִּירוֹ: כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ לִי! מִיָּד:

מַפְרִיד אַלּוּף. אָז מַפְרִיד מִמֶּנּוּ אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִזְהִירוֹ ״לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר״ (ויקרא יט:יח):

פסוק י

תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין. תַּחַת זוֹ טַעֲמוֹ לְמַעְלָה בַּתָּי״ו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכָל הַמִּקְרָא, לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהִיא שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ ״חִתַּת״ (בראשית לה:ה), וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: הַכְנָעַת גְּעָרָה נִכֶּרֶת בְּמֵבִין יוֹתֵר מִמֵּאָה מַכּוֹת שֶׁמַּכִּין אֶת הַכְּסִיל:

פסוק יא

אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע. כְּלוֹמַר: מִי שֶׁכָּל דְּבָרָיו מְרִי וְסַרְבָנוּת הוּא יְבַקֵּשׁ רָע תָּמִיד:

פסוק יב

פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ. טוֹב לָאָדָם שֶׁיִּפְגַּע בּוֹ דֹּב מְשַׁכֵּל, וְאַל יִפְגַּע בּוֹ אֶחָד מִן הַכְּסִילִים הַמְּסִיתִים אוֹתוֹ לָסוּר מֵה׳ וּמִתּוֹרָתוֹ:

פסוק יד

פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן. הַמַּתְחִיל בִּמְרִיבָה הוּא כְּפוֹתֵחַ חוֹר בְּגִדְרֵי אַגְפֵי אַמַּת הַמַּיִם וְהַמַּיִם יוֹצְאִין בּוֹ, וְהַחוֹר הוֹלֵךְ וּמַרְחִיב. כֵּן הַמָּדוֹן הוֹלֵךְ וְגָדֵל תָּמִיד:

וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע. קוֹדֶם שֶׁתִּתְגַּלַּע חֶרְפָּתְךָ נְטוֹשׁ אֶת הָרִיב (סנהדרין ו:):

פסוק טז

לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה. לִלְמֹד תּוֹרָה:

וְלֶב אָיִן. וְאֵין בְּלִבּוֹ לְקַיְּמָהּ, וְאֵינוֹ לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא לִקְנוֹת שֵׁם:

פסוק יז

בְּכָל עֵת אוֹהֵב הָרֵעַ. לְעוֹלָם הֱוֵי אוֹהֵב רֵעִים, לִקְנוֹת אוֹהֲבִים:

וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד. לְעֵת הַצָּרָה יִוָּלֵד לְךָ הָרֵעַ כְּאָח, לַעֲזֹר לְךָ וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּצָרָתְךָ:

פסוק יח

אָדָם חֲסַר לֵב תּוֹקֵעַ כָּף. עֲרֵבוּת מָמוֹן. דָּבָר אַחֵר: תּוֹקֵעַ כַּף לָרְשָׁעִים כְּדֵי לָלֶכֶת בְּדַרְכֵיהֶם, וַהֲרֵי כְּבָר עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ. כְּבָר עָרַב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו:

פסוק יט

אוֹהֵב פֶּשַׁע. לִפְשׁוֹעַ בַּחֲבֵירוֹ:

אוֹהֵב מַצָּה. לְהִתְקוֹטֵט וְלָרִיב:

מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ. מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה, כְּמוֹ ״שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ״ (מיכה ז:ה):

פסוק כב

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב גֵּהָה. כְּשֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, פָּנָיו מְאִירִין:

פסוק כג

שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל דִּבְרֵי הַכְנָעָה וּפִיּוּס מֵחֵיק הָרְשָׁעִים, כְּלוֹמַר: בַּסֵּתֶר בֵּינוֹ לְבֵינָם:

לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט. לַהֲפֹךְ דִּינוֹ מֵרָעָה לְטוֹבָה:

פסוק כד

אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה. הַחָכְמָה לִפְנֵי מֵבִין הוּא:

וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ. לוֹמַר: אֵין הַחָכְמָה מְצוּיָה לְפָנַי כִּי רְחוֹקָה הִיא מִמֶּנִּי, אֵיךְ אוּכַל לִשְׁנוֹת סֵדֶר נְזִיקִין שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים פְּרָקִים, מַסֶּכֶת כֵּלִים – שְׁלֹשִׁים פְּרָקִים, מַסֶּכֶת שַׁבָּת – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פְּרָקִים. אֲבָל לֶחָכָם הוּא דָּבָר קַל: הַיּוֹם שׁוֹנֶה שְׁנֵי פְרָקִים וּמָחָר שְׁנַיִם, וְאוֹמֵר: כָּךְ עָשׂוּ אוֹתָן שֶׁהָיוּ לְפָנַי מֵעוֹלָם:

פסוק כה

כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל. כְּגוֹן יָרָבְעָם כַּעַס הוּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (מלכים א יב:כו-לג):

וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ. לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֶחֱטִיא אוֹתָם:

פסוק כו

גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב. לֹא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְחוֹת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאָרֶץ, כִּי לֹא טוֹב בְּעֵינָיו לַעֲנוֹשׁ כֻּלָּם:

לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר. לְהַכּוֹת הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם שֶׁהָיוּ נְדִיבִים עֲלֵי יֹשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל״ (מלכים א יט:יח):

נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר. דֻּגְמַת הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר ״וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם״ (ישעיהו לב:ח), נִמְצָא ״נָדִיב״ עַל ״נְדִיבוֹת״:

פסוק כז

חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו. מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ דַּעַת אֵינוֹ מַרְבֶּה בִּדְבָרִים:

יְקַר רוּחַ. מוֹנֵעַ דְּבָרִים אִישׁ תְּבוּנָה:

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה