רש"י על משלי· רש״י
פרק יז · פסוק כו
גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב. לֹא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְחוֹת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאָרֶץ, כִּי לֹא טוֹב בְּעֵינָיו לַעֲנוֹשׁ כֻּלָּם:
לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר. לְהַכּוֹת הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם שֶׁהָיוּ נְדִיבִים עֲלֵי יֹשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל״ (מלכים א יט:יח):
נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר. דֻּגְמַת הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר ״וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם״ (ישעיהו לב:ח), נִמְצָא ״נָדִיב״ עַל ״נְדִיבוֹת״: